וי"א דאין בערבות משום אסמכתא היינו בסיפא כשהתנה להדיא דאם לא יביאו דיהיה חייב לשלם אבל בבא דרישא לכ"ע פטור דהא לא שעבד נפשיה לשלם אם לא יביאנו ומ"ש הראב"ד דאולי נקח נפש תחת נפש עד דיפשר כבר כ' המ"מ דדבריו בלתי מובן ואולי רצון הראב"ד דתמור דהיה מנדי' ללוה כשמסרב לפרו' אף לערב משמתין עד דיתפש' וגם זה דחוק ואין לו מובן:
אורים ותומים, תומים · סימן קל״א, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.