או קבלן שחייבו עצמם ע"ת וכו' נר' דוקא בכה"ג שהלוה חייב עצמו סתם והער' נכנס בערבות ע"ת אבל אם הלוה התחיי' עצמו ע"ת והער' נתער' כשיהיה הלוה חייב לשל' שהוא ערב בעדו בכה"ג משתעב' והראיה ממש"ל מערב דכתוב' דהא הלוה לא נשתעב' רק ע"ת אם ימות בחיי' או יגרשנה א"ו דכה"ג כ"ע מודי' דמשתעבד כיון דבערבות אין תנאי ומעתה אין דברי' אלו סתירה למש"ל בסי' קכ"ט ס"ח בהג"ה בשס הרשב"א ובדברי רמ"א לעיל דכתב על הך נדון דרשב"א וע"ל ס"ס קל"א סעי' י"ב משמע דדעתו דתלי' בהך מחלוקת דרמב"ם וראב"ד וצל"ע דהאיך יתיישב אליבם הך מילתא דכתובה וי"ל ועיי' סמ"ע ס"ק כ"ד ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קל״א, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.