אורים ותומים, תומים · סימן קל״א, ז׳

יש שכתבו וכו' לא נשתעבד לוי וכו' הרב ב"י נתן טעם דלכך הוי אסמכתא ולא הוי כשאר ערב בעד הלואה דבשלמא מלוה להוצאה ניתנה ואדעתא דהכי נחית לפרוע אבל ערב דשדה כיון שרואה שאין ערעור על שדם בעת מכירה סמכה דעת' שלא יוציאנ' מתחת יד הלוקח וכו' והוי אסמכתא עכ"ל והגי"ת בשער ל"ה ח"א דין ה' הק' דמ"ש גם בערב דעלמא אדעתא דהכי נתערב כי חושב הלוה עשיר ויפרע משלו ע"ש. ובאמת אין זו קושי' דבשלמא בערב דעלמא איכא חד ספיקא אי יפרע משלו או יעני ויחזור על ערב משא"כ בשדה איכא תרי ספיקא דלמא לא יבא ערע' כלל על השדה ואת"ל דיבוא על שדה ערעור דלמא יהיה סיפוק ביד המוכר לפרוע משלו ובהך טובי ספיקא לא מקני נפשיה. אך הא קשיא א"כ לאיזה צורך אמרינן דלכך ערב דכתובה לא נשתעבד משום דלאו מידי חסר' או מצוה קעבי' ולא אמרי' גם כן דהוי תרי ספיקא דאולי תמות בחייו ולא תבא לכלל גבי' ואת"ל דלא תמות דלמא יהיה בנכסי בעל סיפוק לכתובתה ודוחק לחלק: