אורים ותומים, תומים · סימן ק״ל, ז׳

שא"נ לומר פרעתי הקשה בגי"ת על הטור והרא"ש דבעי דוקא שהודה שהוא ערב דאל"כ מנין שהיה ערב וכמ"ש בש"ע סעיף ג' וא"כ להימן שפרע במגו דלא הודה דנעשה ערב כמו שאמרו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ע"ש. ובאמת בדברי הרא"ש והטור י"ל דהם ס"ל פורע חוב שלא מדעתו חייב לשלם וא"כ לאיזה צורך צריך כאן הודאה דנעשה ערב וצ"ל כמ"ש הש"ך ס"ק ג' דאם לא נעשה ערב א"כ אף הלוה נאמן לומר פרעתיך לדברי הכל דאין התקבלתי ראיה הואיל ולא נעשה ערב ולפ"ז לא שייך כאן מגו דכי שייך מגו אלו יטעון טענה אחרת א"צ לטענה זו שטוען כעת ד"מ אלו טען ולא נעשית ערב היה נפטר וא"צ לטענת פרעתיך א"כ אמרינן עכשיו שטוען פרעתיך נאמן דמה לו לשקר הא יכול לטעון להד"ם לא הייתי ערב. משא"כ בזה אף אם יטעון כן ולא יטעון ג"כ פרעתיך לא יועיל בטענתו דהפורע שלא מדעתו חייב לשלם וא"כ יצטרך לטעון מכל מקום טענה זו פרעתיך רק דאם יוסיף לטעון לא נעשית ערב נאמן אבל כשאין טוען כן רק מודה אינו נאמן דהתקבלתי מועיל א"כ מה מגו יש כאן הוא הפסיד אנפשיה שהודה ועי"כ נתחייב וכי נימא ל"א שאומר שקר א' אלו רצה היה משקר ב' פעמים והיה מעיז יותר בפני בע"ד מגו כזו לא אמרינן בשום דוכתא אלו רצה היה משקר ביותר דכולי האי לא רצה לעשות כלל ולק"מ. אבל להש"ע דפסק לעיל דבעי דוקא שהלוה יודה לדידיה קשיא קושית הגי"ת דהוא ס"ל פורע חוב שלא מדעתו פטור א"כ יש לו מגו מעליא ודוחק לומר הואיל בהך דפורע חוב שלא מדעתו הוי פלוגתא דרבוותא לא אמרינן מגו כמ"ש קצת מחברים. דזה דוחק ויותר נח לומר דבאמת הא דכתב לעיל מחבר בסעיף ג' דמהני הודאה היינו בסתם כשטוען שמא לא פרעת אבל באמת בהך דינא דרבינו יונה דטוען פרעתיך באמת התקבלתי לחוד אם אין עדי ערבות לא מהני דה"ל מגו כקושית גי"ת או מודה דנקט המחבר היינו שכבר הודה טרם שטוען פרעתיך וא"כ הוי מגו נמפרע וכ"כ הגי"ת: