מלקוחו' שקנו מהלוה ולענ"ד דין זה הוא דעת רשב"ם דס"ל אותיות נקנית במסירה גרידא כנודע בפוסקים וא"כ כשכותב לו התקבלתי דטרח ומודה דאינו נותן המעות למלוה להפקיע שעבודו של לוה רק שיהיה לו לתבוע ללוה א"כ הרי קנין במסירה ואותיות נקנית במסירה וכצ"ל בלא"ה לרשב"ם דס"ל אותיות נקנית במסירה למה צריך התקבלתי הלא שטרו בידו וקי"ל א"צ להביא ראיה כרבא אלא דהואיל דמודה דנתנו בתורת פרעון א"כ פקע שעבודו א"כ בהתקבלתי דלא פקע ליה שעבודו דהא דעתו לתבוע ללוה בשטרו ולכך טרח וכתב ליה כמבואר בגמרא א"כ קנין במסירה. אבל לפי דקי"ל דבעי כומ"ס א"כ איך ס"ד לתבוע מלקוחת מה זכות יש לו בהתקבלתי שיגבה מן לקוחת הלא נא כתב ליה קני לך וכו' כדין קנין שטרות. ומ"ש ערב מאדם אחר אם יכתוב לו המלוה התקבלתי וכי יהיה לו כח לגבות ממשעבדי ולמה יהיה כערב יותר יפוי כח ומה בכך דהוא ערב הלא לו לא משתעבד הלוה כלל נכסים. ולגבי לקוחת הרי הוא כאיש אחר. ולכן ברור דרשב"ם אזיל לשיטתו וליתא להלכה ודוק כי לענ"ד נכון הוא:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ל, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.