כלום עיין סמ"ע ס"ק ד' בישוב מן לעיל סי' קנ"ט סט"ו. ועיין מ"ש הש"ך בס"ק ג' דאין תי' הסמ"ע מספיק. ובאמת הסמ"ע אזיל לשיטתו דכבר כ' לעיל דאף דקבלן חייב לפרוע למלוה אף דהלוה צווח פרעתי מ"מ הלוה נפטר מקבלן דה"ל להתנות ואיהו דאפסיד אנפשיה וכ"כ הט"ז ע"ש. רק קושית הסמ"ע מלשון הטו' דכתב דלא הרשהו לפרוע דמשמע בהרשאתו תליה ואם לא הרשהו אין חיוב עליו לפרוע ועל זה תי' דבאמת לא כתב טעם זה גבי קבלן דקבלן לא אמר לו ושלם רק הכנס קבלן עבורי וא"כ אמרינן ה"ל להתנות כמש"ל רק בערב דבעי דוקא לומר ושלם א"כ הא נתן לו רשות לשלם ולא שייך דה"ל להתנות וא"כ ס"ד דיתחייב לזה קאמר הטור דמ"מ פטור דלא הרשהו באופן זה כשלא נודע לו אם פרע הלוה וכו' וא"ש ודברי הסמ"ע בשיטתו נכונים אבל האמת כמ"ש הש"ך וכמש"ל דעיקר דאין הקבלן חייב לשלם כמש"ל:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ל, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.