אורים ותומים, תומים · סימן י״ג, ג׳

אפי' עד אחד מעיד וכו' כ"כ הטור ובאמת הכי משמע שם לאוקומת' דרבין בשם רבי יוחנן בריש פרק זה בורר דמוקי לפלוגתא דר"מ ורבנן בזה פוסל דיינו של זה וזה פוסל עדו של זה דאיירי בעדים פסולים ודיינים כשרים ודיינים פסולים ועדים כשרים. דר"מ סבר מגו דפסלו לעדים פסלו לדיינים. ורבנן חולקים ש"מ אפילו במקום מגו לא מהימן לפסול לדיינים אף דאינו נגיעה כ"כ דהא איכא בי דינא אחריני כמבואר שם בגמ'. אבל קשה א"כ אוקומת' קמיית' דמוקי לרישא בפוסל דיינים של זה בערכא' שבסוריא ובפיסול עדיו בפסול משפחה למה לא מוקי גם רישא בכה"ג ותרתי צריכינן רישא להודיע כח דרבנן דאפי' בדיינין דאיכא בי' דינא אחריני מ"מ אינו נאמן וסיפא אפילו בעדים מהימן לר"מ וכנ"ל לרבין אליבא דר"י ע"ש ומזה נראה לכאורה דלהך אוקומתא באיכא ע"א עמו לכ"ע גבי דיינים נאמנים דאין כאן נגיעה כיון דיש בי דינא אחריני. והך אוקומת' בערכאות שבסוריא הביאו הרמב"ם בפי' המשנה והר"א וכן הרמב"ן ומשמע דקאי להלכתא וכ"כ לחד לשון ברש"י דפליגי לר' דימי ר"מ וחכמים בצריך לברר ופירש"י דר"מ ס"ל הואיל וצריך עוד כת אחת כשרים וא"כ אין כאן נגיעה בכת זו כיון דיש לו כת עדים אחרים. וא"כ אף בדיינים כן דהא יש כאן דיינים אחרים דשכיחי במתא ותורה א' לכולן ודוחק לומר דלכך לא מוקי ליה רישא בדיינים כמו בעדים דס"ל דלא ה"ל למשנה למיתני בתרי בבא זה פוסל דיינו פלוגתא דר"מ ורבנן ובפוסל עדו וכו' רק ה"ל למתני כחדא זה פוסל דיינו ועדו של זה וח"א א"י לפוסלו דהוה פלוגתא בתרתי ומדמחלקינן בתרי בבא ש"מ דענינו של פיסול דיין אינו ענינו של פיסול העדים דבדיינים איירי בערכאות שבסוריא ודוחק: