שלגבי שואל הוי אסמכתא וכו' הערב חייב לשלם הש"ך בס"ק כ' הסכים כהב"ח דבעי קנין כמ"ש בתשובת רשב"א דהיה קנין ובאמת הב"ח כתב דבעי קנין בב"ד חשוב לסלק אסמכתא והרשב"א דכתב קנין כוונתו לב"ד חשוב ואין זה במשמע בתשובה רק נזכר קנין לחוד ועכצ"ל דדעת הרשב"א כדעת הראב"ד לקמן קל"א סעיף י"ב וכנראה מדברי הרמ"א דאין בערבות משום אסמכתא. ולכן נראה דס"ל לרמ"א דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל כמ"ש המ"מ ברמב"ם פי"א מהלכות מכירה בשם הרשב"א והרמב"ן והר"ן בפרק הנושא דאין אדם מתחייב במה שאינו חייב בדברים רק בקנין והביאו ראיה ממתנה ש"ח להיות כשואל וע"ש בר"ן שהאריך וא"כ זה דמתחייב לשלם בעד החפץ יותר מכדי שיווי אינו יכול להתחייב בדברים דבהאי הנאה דקמהימן ליה אינו שייך רק אגופו של חפץ ובכדי שיווי אבל להתחייב יותר מכדי שיווי אינו יכול להתחייב רק בקנין כי במה יתחייב יותר מכדי דמיה הלא דברים בעלמא הם ולכך הצריכו קנין ועיין לעיל סימן מ' בש"ך ס"ק ד' אבל לפי דעת הרמב"ם דיכול להתחייב בדבור בעלמא בפני עדים וכמ"ש הר"ן לדעתו דלאו דוקא כשקנו מידו ה"ה באומר אתם עדי מהני במתנה ש"ח להיות כשואל. א"כ אף זה בשעת מסירת חפץ יכול להתחייב בדברים ולפ"ז אנן דקי"ל לעיל סימן מ' כרמב"ם כנראה מסתימת הש"ע והרב יפה השמיט הרב פה קנין דלדעת הרמב"ם דמתחייב בדברים בדבר שאינו חייב א"צ קנין בעת מסירת החפץ ובדברים מתחייב וא"ש ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ט, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.