אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ט, ו׳

אבל אם אמר הלוה לא לויתי מעולם חייב הערב לפרוע. הדבר זה בלוה כותי הניח הרב בעל תרומות בשער ל"ה ח"א דין כ"ו בשם ראבי"ה בצ"ע ועיין ב"ח וש"ך ס"ק י"ט דפי' דלכך נסתפק אולי לא ערב רק אם יודה כותי אבל אם יכפור לא נתערבו דחוק הוא דכיון דנכנס ערב מה איכפת ליה בכפירת גוי ולענ"ד נראה דודאי אם הערב הישראלי היה במעמד הלואה שהלוה ישראל לגוי בלי עדים והוא ערב ושתק דלית כאו ספק דחייב הערב לפרוע רק מיירי דאמר לו ישראל לוה לגוי ואני ערב ולוה לגוי ביחוד בלי עדים והדבר ידוע להערב שהלוה לגוי כי הגוי אמר לו בעצמו אח"כ שהלוה לו הישראל וכעת הגוי כופר בהלואה בזו יש לערב מקום לטעון אף דאמרתי לך להלות לגוי היינו בעדים וא"כ לא היה ביד גוי מקום לכפור אבל אתה שהלוית שלא בעדים אפסדיה אנפשיה דבשלמא בישראל דהן בחזקת כשרים ושארית ישראל לא יעשו עולה בהא אמרינן באומר סתם תן לו או הלוהו אין כוונתו בעדים כדאמרינן ריש פ"ק דב"מ גבי חנוני על פנקסו ע"ש אבל בגוי דסתמן פיהם דבר שוא אף דאמר לו סתם סתמא כפי' ליתן לו בעדים ולא להלות לו סתם ולכך יש לערב פ"פ לפטור עצמו מערבות ולכך יש כאן מקום צ"ע ובאמת צ"ע לענ"ד כי אפשר מסתימת לשון בעל התרומות רחוק לכוון בו דברים הנ"ל מ"מ לדינא הדברים נכונים בעצמותן ואם לא נאמרו שם ראויים שנאמרו והדבר צ"ע ודוק. והנה לפי מ"ש כאן דאם הלוה כופר בהלואה והערב מודה דחייב יש כאן סתירה למ"ש הש"ך לעיל בסימן מ"ט ס"ק כ' דיב"ש שערב בעד יב"ש השני ואינו ידוע מי הוא הלוה או הערב דפטור. דזה אינו דהא יבא אל יב"ש אחר ויאמר את דלוית ממני פרע לי וע"כ יכחיש ואומר לא לויתי ואם כן ע"כ יודה דנעשה ערב בעד יב"ש השני ויבא המלוה אל השני ואם יודה בהלואה חייב לשלם ומכ"ש הערב ואם יכפור הרי חוזר על השני אתה דהודיתה דהשני הלוה וערבת בעדו ואלו היה מודה בהלואה היה חייב לשלם רק דכופר בהלואה וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ואף אתה צא ושלם. ואין זה ענין להנעשה ערב בעד שני יב"ש דאסיקנן בגמ' דפטור דהתם הערב אינו יודע מי הוא הכופר באמת ומי הוא הטוען בשקר וטוען איך אפרע בעד הלוה ואינו ידוע לי מי הלוה. וכיון דלא נתברר הדבר מי הוא הלוה האמיתי לא נתחייב הערב אף דחייב ממ"נ אבל בנדון הזה הודאת פיו כמאה עדים שע"כ מודה שהשני הלוה והוא הערב רק שהשני כופר ומה איכפת לן בזה מ"מ הוא מודה שהשני לוה ולא פרע והרי זה כערב דעלמא שמודה שהלוה קיבל מעות והלוה כופר דהלוה נפטר בכפירתו והערב חייב ולא ידעתי ההבדל כלל. ואין לדקדק א"כ יב"ש שקנה שדה של יב"ש השני נימא ג"כ הלא את הודית שאין אתה הלוה רק השני וא"כ שדה זו משועבד לי ומה בכך שהשני כופר הלא נפשך יודעת שהשדה משועבד כי באמת הוא הלוה אמיתי ולמה פטרינן בגמרא דבכורות. די"ל הואיל והלוה כופר ואין עליו בירור ע"י שטר ה"ל כמלוה ע"פ ולא משתעבד השדה כלל אף דאמת דלוה מ"מ מלוה ע"פ היא דבשטר אינו ראיה וכמו דלוה אינו חייב כך נפקע ממילא אצלו השעבוד משדה משא"כ באופן הנ"ל ולכן דינו של הש"ך צ"ע: