אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ט, ב׳

בעד יום א' אינו כלום עיין ש"ך סק"ו דהביא בשם הב"ח דאם בשעת מתן מעות אמר כן הוי ערב דפי' הדברים אם תעבור יום א' ולא תיגוש אותו לפרעון הנני מנוקה מערבתי וכ"כ הט"ז וצ"ל הכוונה במשלם ל' יום לסתם הלואה אם אח"כ תעבור הזמן איני ערב אבל אם באותו יום תיגוש אותו ומ"מ לא יהא לך פרעון הריני ערב ולשון זה דוחק והמעיין ברשב"א יראה שאם דחק המלוה ללוה לפרוע והוא אומר לו הניחוהו יום א' ואל תבלבלו ואני ערב לך לשלם וזהו הכוונה אני ערב לך בעד יום א' הרצון בשביל יום א' שאתה נמנע לנגושו הריני ערב וע"ז קאמר הרשב"א דאם היה בקנין משתעבד ואם לאו הוי ערב שלא בשעת מתן מעות ולא משתעבד כלל. והמעיין ברשב"א יראה שהדברים האלה אין בהם ספק בפשט הרשב"א כתב הש"ך בס"ק הנ"ל הכותב כל מי שילוה לפלוני הנני ערב קבלן עיין תשובות הרשד"ם דדמי לאומר כל הזן אינו מפסיד ואינו ערבות והש"ך סתר בזה דברי עצמו דבי"ד סימן רל"ה דעתו כדעת הפרישה דאף האומר כל הזן אינו מפסיד חייב לשלם רק לאו שליחתו קעביד. איברא בזה האמת כדעת הט"ז שם וכדעת מהרשד"ם דפטור כי כך כתב הר"ן והרא"ה לכתובות להדיא ע"ש אך עם כל זה אין זה ענין להאומר כל המלוה הריני משלם או ערב כמ"ש מהרשד"ם בעצמו דמתשובת הרא"ש כלל ס"ח דין ט' מוכח דזה מתחייב דראיית הרא"ש מקרא אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואמרי' בגמרא דהוי מלוה ואני מוסיף ממשנה המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ועיין בר"ן שם בשם רשב"א דלא הוי אסמכתא כלל ומתחייב וכ"כ הב"י בסימן ר"ז ע"ש ומ"ש מי שיאמר ילדה אשתי זכר שיטול מנה דמתחייב והאומר מי שילוה לפלוני מנה אני אפרע לא מתחייב אדרבא זה יותר בגדר החיוב דעל אמונת כתבו הלוהו וגמר ומקנה לכל מי שילוה ולולי כן למה אמרו בגמרא גבי העמדת פרנס דהאומר כל הזן אינו מפסיד ולא בלשון יותר ברור כל הזן אני ערב או קבלן אלא ודאי דבזה חייב ואין בו שום נדנוד ספק כלל ותמהני מהש"ך שהעתיקו מה שהרשד"ם גופיה לא אמרו רק בלשון מו"מ: