מי שאומר הדין עם הקבלן והטעם משום דאיתרע הואיל וליכא שטרא ויש לדקדק דא"כ בפ"ק דב"מ דאמרי' מצא שט"ח ביש בו אחריות נכסים לא יחזיר דחיישינן לפרעון וקנוניא אבל באין בו אחריות נכסים יחזיר דלא ס"ל ר"מ אחריות טעות סופר הוא. וקשה מה בכך ניחוש דלמא יש למלוה קבלן או ערב על הלואה זו בשטר או קנין בפ"ע והלוה פרעו ולכך לא נזהר בשטרו ועכשיו קנוניא עושה עם הלוה שאומר להחזיר לו השטר ויגבה מהערב וקבלן משא"כ בליכא שטרו בידו א"י לגבות מהם וחז"ל חששו בנפילה חששות יותר רחוקים ובלתי שכיח כאותו שאמרו ודלמא זבנא לכתובתה וכו' וכדומה ומכ"ש שיש לחוש בערב או קבלן דשכיחי. ואפשר לומר דהא אמרינן אי פרע ה"ל למקרע רק דאמרינן דהלוה מאמין למלוה והניח אצלו משום פשיטי דספרא כדאמרינן בפ"נ דב"מ דלוה מאמין למלוה וזהו אם רואה הלוה שהוא האמין לו והלוהו אף הוא מאמין למלוה ומניחו שטרו הפרוע בידו בלתי קרוע על משכון דבר מה אבל כשאין המלוה מאמין ללוה בלתי ערב הרי אין מאמין ללוה ואף הלוה אין מאמין למלוה וליכא למיחש לפרעון דאי איתא דפרעו היה קורעו וא"ש ודוחק וצ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.