ואין הלוה כו' דה"ל לקבלן להתנות. דברים אלו הם דברי מהר"ם במרדכי פרק ג"פ ושם כתב דבערב פטור משום דהואיל דלוה פטור והביא ראיה מפ' יש בכור דאמרינן גבי שני בנים וא' מהן בכור מי איכא מידי דלוה פטור והערב חייב ע"ש ולפ"ז צ"ל לדבריו דהך דיש בכור דוקא בערב גרידא נאמר אבל בקבלן אף דלוה פטור מ"מ הוא חייב דהוא בע"ד של המלוה וא"כ הא דדייקינן בפ' יש בכור מהך סוגיא דערב לשני יב"ש דפטור והביאו הש"ע לעיל ס"ס מ"ט היינו דוקא בערב לשני יב"ש אבל לא בקבלן לשני יב"ש דחייב באמת. אך באמת הך דינא דמהר"ם צ"ע כמ"ש הש"ך בס"ק ל"ב וכמה פעמים דברי הש"ע בעצמו סותר דברים אלו ולעיל סימן ק"ח במת לוה בחיי מלוה גבי ערב דהיינו דרב ושמואל נאמר בטור ובש"ע דה"ה קבלן ואלו קבלן בע"ד של המלוה הא הוא חי ומה טיבו של מת לוה בחיי מלוה איכא כאן ובאמת הש"ך לעיל בסימן ק"ח רמז על כן ולכן דינו של הרב בזה צל"ע כי נראה עיקר כדעת המ"מ וסייעתו ומהר"ם יחיד לכל הנך רבוותא:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ט, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.