אבל אם כבר נתפייס וכו' הש"ך בס"ק י"ח תמה ע"ז מה לשון וי"א הא גמרא ערוכה אמר רבא בר מתא אבר מתא מבעט וכו' ואי חלף שתא כיון דאפייס מלכא אפייס עכ"ל ונראה דבגמרא אמרינן רק דהמוכס ממלך אין לו רשות לתפוס אחד בעד חבירו כשכבר פייס למלך משלו דעל זה אין דין דמלכותא לתבוע אחד בעד חבירו כשכבר קיבל פרעון וכמ"ש רש"י להדיא שם אבל אם עבר מוכס המלך ותפס אחד בעד חבירו עד שהוצרך לפרוע שיהיה חבירו פטור מלשלם לו מה שפרע בשבילו מס זהו לא שמענו שם דהא במס אדם נתפס בעד חבירו ואין זה בכלל פורע חובו שלא מדעתו דהא בתוך שנה היה בכלל החוב ואם אחר כך אינו רשות ביד המוכסן לתופסו מכל מקום למה יפטור חבירו הלא הוא חייב מס והעלילה לחבירו בא מצדו ומחמתו. ולזה קמשמע לן הרמ"א דכבר פקע שם מס ממנו כיון דאתפייס המלך והרי הוא כשארי חובות דאין אדם נתפס בעד חבירו וכן משמע ליה לרמ"א מהגהת מרדכי דאיירי שם אי חבירו חייב לשלם לו מה שפרע בשבילו ועיין שם ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ח, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.