אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, ט׳

וי"א שיכול לחזור בו וכו' הטור הביא זה בשם אביו הרא"ש דכתב כן בפרק המקבל ותמה הב"י דהתם בפועל מיירי בחנוני שאין בידו כלום ותי' הפרישה וכן נוטים דברי הב"ח דכיון דס"ל לרא"ש התם אפילו פוטרו הפועל לבעה"ב הוי מחילה בטעות א"כ ה"ה הכא במ"ג דלא יהיה מ"ג יותר מפטרו בפי'. ודבריהם בלתי מובנים דעד כאן כתב הרא"ש כן שם דהוי מחילה בטעות היינו כשחנוני חוזר ואינו רוצה ליתן לפועלים כלום אבל באם חנוני רוצה ליתן הא דעת הרא"ש דבפטרו בפי' באמת מהני ורבה דס"ל חוזר דלא פטרו בפי' ואפשר דס"ל כמ"ש הסמ"ע לעיל דאפילו בפטרו רק אם לא אמר להדיא בין יתן או לא יתן לרבה מצי חוזר וס"ל לטור דאין מ"ג יותר מפטרו סתם. וזה דוחק דמי נתן לשעורים דברים הללו אולי מ"ג קנין שתקנו חכמים כאלו פטרו בפי' לכל פרטי דברים בכל אופן. ולענ"ד נראה דראיית הטור מדכתב הרא"ש דשם לא מיירי במ"ג דהא אין לחנוני בידו משל בע"ה כלום והוצרך הרא"ש לשנוי דברי ירושלמי דמשמע דמ"מ מהני מ"ג ע"ש וקשה בקצרה ה"ל לרא"ש להוכיח איך אפשר דמיירי במ"ג הא רבה ס"ל חוזר ובמ"ג אמרי' קנה דמשמע דמסולק ממנו לגמרי וה"ל להוכיח בקצרה דע"כ לא איירי במ"ג ועכצ"ל דס"ל להרא"ש דהך קנה לאו דוקא ומילת קנה דקתני משום מתנה קתני ליה כמ"ש הריב"ש אבל במ"ג במלוה אין הכרח דלא יכול המלוה לחזור ולכך הוצרך הרא"ש לברר ממקום אחר דהך דמקבל לא איירי במ"ג וא"כ דאין כאן הכרח ממילתא קנה דקתני מהכ"ת לומר דמלוה לא יכול לחזור הא הך דמ"ג אינו רק מתורת תקנה וכל לישנא דמסופק הדרן לדינא דאורייתא ולא פקע שעבודו דמלוה לגבי לוה הראשון וא"ש. ואפשר דדייק ליה מהך דהואיל דהחליט הרא"ש לר"ש הוי בפוטרו כערב בשעת מ"מ א"כ קשה קושית הריטב"א ל"ל מעמד שלשתן א"ו דאינו רוצה לפוטרו כדי שיהיה יכול לחזור כמ"ש בסימן צ"א ע"ש: