אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, ח׳

ל"ש מתנה מועטת הש"ך בס"ק כ"ט השיג על הסמ"ע דכתב דלא מיירי בעני דאף בעני מיירי בחוב הלואה דלא קני עני אלא במעמד שלשתן ובאמת הנכון אתו אבל מכל מקום לשון הש"ע דחיקה ליה לסמ"ע דקתני יכול לחזור בו דודאי נדר הוא וכופין לקיים נדרו משום בפיך זו צדקה רק כל זמן שלא בא לידי גבאי וכדומה יכול להשאל על נדרו אבל בלי שאלה ודאי דליתא בחזרה ואיך קאמר הש"ע סתם יכול לחזור בו ולכך פי' הסמ"ע דלא מיירי בעני. שוב כתב הש"ך דפקדון ודאי דבעני א"י לחזור דזכה בשבילם הנפקד אם לא במעות מותרין הואיל ומותר לשמש בהו ה"ל כהלואה ולדרכו הולך וכבר כתבתי בסימן ע"ד דניחא לדבריו דאף דנימא דנא כדעת הגאון חכם צבי ז"ל. מכל מקום ודאי ברשותו עומד להקדישו ולתתן אותו במתנה דהא ה"ל הילך ועיין מ"ש בס"ס ע"ד ע"ש: