אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, י׳

ונ"ל להורות כסברא אחרונה עיין בש"ך ס"ק ל"ח דהביא דעות רבות מהפוסקים דס"ל דא"י לחזור. והביא דעת ריטב"א בקדושין דס"ל דיכול לחזור דאל"כ הא מדינא מחייב ליה כיון שפוטרו וחייב ליה מדין ערב ולמה אמרו מ"ג הלכתא בלי טעמא ע"כ וכתב הש"ך דדבריו בלתי מוכרעים דלמה א"י לחזור משום דהיה תקנת מ"ג אבל לולי התקנה לא היה בדברים אלו ממש ובאמת היה יכול לחזור. ואין מקום לדבריו דכוונת הריטב"א כך למה להו לחכמים לתקן תקנה מ"ג בלי סמך מדין תורה בשביל תקנת השוק כמ"ש הפוסקים והש"ך גופיה בסימן זה ס"ק ז' דמי שקונה דבר ואינו מעות בידו מעמידו אצל ב"ח. הא יש לזה תקנת תקנ' בד"ת שיאמר המקבל אני סומך עליך ופוטר הראשון הלוקח או הלוה וא"כ יהיה השני מדינא חייב מדין ערב ויהיה כל דינים אלו בו מדינא של תורה וא"צ לעקור ד"ת כלל. ועכצ"ל דתקנו כך אפילו לא ירצה המקבל להפקיע שעבודו מבעל חוב הראשון ורוצה להיות ידו בשניהם רצה מזה גובה רצה מזה גובה וא"כ מוכח דבמ"ג הרשות ביד מקבל לחזור ודבריו ישרים אלא ליישב ראייתו לדעת האומרים דיכול לחזור צ"ל דס"ל דעיקר תקנה היה בשביל מתנה שאז לא היה סיפוק ביד המקבל לעשות דבר ותקנו מ"ג ואגב גם לפרעון חוב שייכים תקנה זו דלא יגרע ממתנה אבל באמת בשביל חוב לא היה מתקנים. והריטב"א ס"ל כמ"ש דכל עיקר תקנת שוק היה כמ"ש בשביל המוכרים והמלוים דמה תקנה יש במתנה ומילתא דלא שכיח הוא רק אגב תקנו גם במתנה ודברים ישרים. ולענ"ד נראה עוד לומר דאף לפי דעת האומרים דא"י לחזור במ"ג היינו בסתמא דאמרי' סברית וקבלית לסמוך אשני אבל אס התנה במ"ג דהיה הרשות בידו לחזור קונה ורצה מזה גובה רצה מזה גובה כפי תנאו. וא"כ ל"ק קושית הריטב"א דזה לולי הך תקנה דמ"ג לא אפשר כי אם בפוטרו להלוה הראשון בהחלט בלי שיור ותנאי וזה לא שכיח דיעשהו מלוה: