אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, ה׳

וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי וכו' דעת הסמ"ע דמיירי בקנין כנראה מדבריו בס"ק י"א והש"ך בס"ק ט"ו וטו"ב כתב דה"ה בלי קנין רק פטרו להדיא לגמרי. ובאמת אם פטרו באר היטב בין יתן ובין לא יתן ודאי דמתחייב השני מתורת ערבות כנזכר לקמן בסימן קכ"ט ע"ש אלא בפטרו סתם בהחלט שלא יחזור עליו בזו נראה דתליה בפירוש הרא"ש דז"ל הרא"ש בפרק המקבל גבי פלוגתא דרבה ור"ש אי חוזר או לא וכתב הרא"ש אם השולחני אינו רוצה ליתן לו פשיטא דחוזר אפילו אומר אני סומך על שולחני במעמד ג' שהרי השלחני יכול לחזור בו כיון דאין בידו משל בעה"ב והא דאמרי' בירושלמי גבי חנוני על פנקסו הדא דאתמר בשלא העמיד הפועלים אצל חנוני אבל העמיד אין הבעה"ב חייב לפועלים כלום וכו' ירושלמי אתיה כר"ש דאמר א"ח והשלחני נתחייב ניפעלים מדין ערב דכיון שבעה"ב חייב ליתן נפועלים שכרם מיד חשיב כערב בשעת מ"מ ואין הלכה כר"ש: ואטו בשופטני עסקינן שהשולחני לא יתן לו אם ירצה והם יפטרו בעה"ב ויפסידו שכרן ואפילו מחל מחילה בטעות הוא. אלא כי פליגי כשהשולחני אינו חוזר וכו' עכ"ל. ונתקשו בדברי הרא"ש הללו הרב בעל גי"ת והפלפלא חריפתא בספרו על הרא"ש כי בממ"נ כיון דירושלמי ס"ל דהואיל דאין הפועל יכול לחזור אף השולחני אין יכול לחזור כי נתחייב מדין ערב א"כ אף בגמרא נימא כן דבהא פליגי דרבה ס"ל יוכל לחזור וא"כ אף ביד השולחני רשות לחזור דאין כאן ערב משא"כ לר"ש דא"ח אף השולחני א"י לחזור דנתחייב מדין ערבות. וכמ"ש התוס' ותי' הפלפלא חריפתא דאף דבירושלמי ס"ל דהוי ערב ס"ל להרא"ש דוחק בגמרא לומר כן ולא מתחייב מתורת ערב וצ"ל דמיירי דאין השלחני חוזר זהו תמצית דבריו ולפי דעתו א"כ אף בפוטרו אם רוצה השולחני לחזור יכול לחזור דהא לרב ששת א"ח הפועל ומ"מ אין השולחני מתחייב מדין ערב אף דר"ש ס"ל דהוי כמחל לו כמ"ש הרא"ש ויכול השולחני לטעון אני אחזור ואף אתה חזור בך ממחילתך דלא הוי רק בטעות וכצ"ל לשיטת הפ"ח הנ"ל וא"כ אף במחל לו להדיא דמ"ש דלר"ש אף שם. הוי כמחל לו ולו דבתו' לא משמע כן צ"ל דהתוס' והרא"ש מחולקים בזה ויכול המוחזק לטעון קים לי כהרא"ש והן הן דברי הסמ"ע דדעתו כפי' הפלפלא חריפתא אבל לענ"ד לבבי לא ידמה כן בהרא"ש דמה"ת לומר דגמרא בבלי יהיה חולק אירושלמי בלי ראיה ובממ"נ אם באנו למדה זו לחלוק בין התלמודים מה צורך לכל זה נימא דירושלמי ס"ל דמעמד ג' הוי בלי שיש לשמעון מעות וגמרא דידן ס"ל דלא תקני אלא במעות בידו כדאמרי' מנה לי בידך דייקא. ועוד דאין שכיח שיחלוק הרא"ש עם התוס' בסברא מבלי הזכרת דבריהם כלל. ולכן נראה דפי' אחר יש והוא דבלא"ה יש לדקדק מה ביקש הרא"ש בזה בכל דבריו ודקדקו אי מיירי בחנוני חוזר או לא חוזר כיון דקיי"ל כרבה דאמר חוזר ולעולם הפועל חוזר ומה נ"מ עוד ול"ל דה"א כי פליגי רבה ור"ש היינו כשהשולחני חוזר אבל אם א"ח אף רבה מודה דאין הפועל יכול לחזור ולכך אצריך הרא"ש לומר דבהא ל"פ רק באין שלחני חוזר ומ"מ ס"ל לרבה דפועל חוזר דעל זה א"צ הרא"ש להרבות בפלפול דמלבד דהא סתמא פליגי חוזר ולא חוזר ולא חילקו באיזה אופן אף גם דאל"כ מה מייתי רבה סייעתיה ממשנה המחהו אצל חנוני אינו עובר הא מיהדר מצי הדר דהא ע"כ המשנה איירי דהפועל חזר אל הבעל בית דאל"כ מה"ת דיעבור דהא המחו בפרעון והוא לא תבעו בפרעון ומה"ת יעבור וכי נביא הוא שלא קבל תשלומיו וכ"כ הנ"י בשם גאון להדיא ע"ש ועכצ"ל דמיירי דתובע שנית לבעה"ב ואי דחנוני חוזר פשיטא דבעה"ב חייב ולמה יפטור ומה בכך דהמחו הא הדבר בטל מעיקרו השלחני חוזר והפועל חוזר. ועכצ"ל דמשנה איירי דחנוני אינו חוזר ולכך ס"ל רבה אף דהפועל מצי למהדר מ"מ בל תלין אינו עובר דהרי השלחני רוצה לשלמו ומתחילה נתרצה לו וא"כ מוכח דגם בכה"ג ס"ל לרבה דחוזר ומה לו לרא"ש בכל הפלפול. ונראה לומר בהבנת דברי הרא"ש ג' אופנים והמעיין יבחר והוא דלפי דעת הרא"ש דגם זה דנתרצה לו אם יתן חנוני הוי בגדר מחילה ולמ"ד מחילה צריך קנין אף זו צריך קנין כנראה מדברי הרא"ש ואם כן אם אמרינן דמיירי אינו חדזר לר"ש לגמרי דפטרו להדיא שפיר י"ל בקנין כס"ד דתוס' ואין כאן הוכחה דמחילה א"צ קנין רק מיירי בקנין ונחלקו אי כוונתו אפילו לא יתן החנוני או דוקא אם יתן כמ"ש התוס' ול"ק א"כ קנין למה דהא אף לזה שיהיה מרוצה לבל יחזור על בעה"ב צריך קנין לדעת הרא"ש דהוי בגדר מחילה ועיין מש"ל בסימן צ"א בדברי התוס'. וכל כוונת הרא"ש להוכיח דמחילה אין צריך קנין וע"ז בא הרא"ש ואמר ודאי אם לא יתן החנוני ברור דגם ר"ש מודה דחוזר דהא הרשות ביד חנוני לחזור ואטו בשופטני עסקינן ואפילו מחל והיינו כדינו דמהני מחילה ואי אמרינן דצריך קנין גם בזה איירי בקנין מה בכך הא הוי מחילה בטעות ואפילו בקנין הא קנין בטעות חוזר והא דיהיה כמו ערב בשעת מ"מ לא סבירא ליה כמש"ל בפי' הפלפלא חריפתא דנהפך הוא דיחזור חנוני ויהיה עי"כ סיפוק ביד הפועל לחזור דהוי מחילה בטעות ואם כן אין כאן ערב בשעת מ"מ וא"כ דזהו ברור דגם ר"ש ע"כ ס"ל דיכול לחזור באין חנוני רוצה ליתן א"כ הך דירושלמי אפילו לרב ששת לא אתיא דהא שם אין חנוני רוצה ליתן ואין לומר דע"כ כוונתו היה אף אם לא יתן דלא יחזור דאל"כ ל"ל קנין וא"כ לא הוי קנין בטעות וא"כ אף החנוני נתחייב מתורת ערבות דהא אם מחילה צריך קנין אף בזו צריך קנין ואין כאן מילתא יתירתא בקנין ועכצ"ל דמחילה א"צ קנין וא"כ הא דלא יחזור כשהחנוני רוצה לפרוע בסמיכה וריצוי בעלמא סגי והקנין ע"כ אף אם לא יתן והוי ערב בשעת מ"מ דליכא כאן מחילה בטעות. וקשה א"כ מ"ט דרבה ולמה ס"ל לרבה חוזר ועכצ"ל דרבה חולק בזה וס"ל דבסתם ריצוי וסמיכה חוזר אפילו חנוני רוצה ליתן ולכך בפטרו להדיא מפרשינן כוונתו אם יתן דאם לא יתן הוי מחילה בטעות אבל לר"ש דס"ל בסתם אינו חוזר אם ירצה ליתן ולכך בפטרו לא הוי מחילה בטעות כלל ולא איירי הך כלל בקנין כיון דמחילה אין צריך קנין א"כ אי היה קנין מ"ט דרבה כמ"ש התוס' רק הכל בלי קנין וחדא בחברתא מישך שייכי ובסתם ס"ל לר"ש הואיל ונתרצה להמחאה כ"ז שחנוני אינו חוזר א"י לחזור וא"כ כשפטרו להדיא ע"כ כוונתו אף דלא יתן ואין כאן מחילה בטעות ולרבה דס"ל בסתם דחוזר מ"מ ס"ל בפטרו להדיא דאינו חוזר כ"ז שרוצה ליתן כדעת הש"ך וכמש"ל בסברתו וירושלמי איירי בפוטרו בפי' דסתמא קתני במשנה הן פטרו או לא פטרו וכן רבה ור"ש איירי בכל גווני וא"ש. וגם י"ל בלי הך סברא דמחילה אין צריך קנין רק פשוט דכל ענין הרא"ש לברר דאף לרבה דס"ל דאפילו אם ירצה ליתן מ"מ יכול לחזור על הבעה"ב מ"מ אינו עובר בבל תלין דפקע איסורו והראיה דרבה אמר מהדר הדר רק אינו עובר ב"ת ולא תימא דכי פליגי היינו בפוטרו להדיא וא"כ לכ"ע אם חנוני רוצה ליתן דא"י לחזור רק פליגי אם החנוני אינו רוצה ליתן וס"ל לרבה דחוזר ולכך הואיל והמחאתו אצל חנוני ואינו יכול לחזור כ"ז שרוצה ליתן א"כ פקע עיקר חיובו על בעה"ב ואינו אלא בגדר ערב ולכך אינו עובר בב"ת אבל בסמכה דעתה לחוד דס"ל לרבה כל רגע חוזר א"כ לא עקר שעבודו דבעה"ב עובר בב"ת ולזה כתב הרא"ש דאלו בהא פליגי מ"ט דר"ש אם אין חנוני רוצה ליתן דאטו בשופטני עסקינן וכו' ול"ל דהוי ערב וכו' דיכול לומר להיפוך אף אתה חזור וטוען מחילתך לא הוה אלא ע"ת שיתן והוי מחילה בטעות ואין חנווני ערב בשעת מ"מ כהנ"ל ועכצ"ל דגם בהא בסמיכת דעת לחוד פליגי ג"כ אי יכול לחזור כשיתן וא"כ זה בזה תליא דכשמוחלו להדיא לר"ש לא מצי אמר דהיה בתנאי שיתן חנוני דא"כ מחילה זו מה צורך בה בלא"ה א"א לחזור כשיתן ולרבה יש בו צורך ומצי הדר ודברי ירושלמי נכונים כר"ש ומוכח דמ"מ ס"ל לרבה דאינו עובר בב"ת ש"מ דאף בזו אינו עובר בב"ת ודברי הרא"ש נכונים זהו מה שי"ל בישוב דברי הרא"ש באופן אחר. ועוד י"ל בפשוט דהא בשילהי ב"ב אמרינן הלכתא ערב בשעת מ"מ לא בעי קנין לאחר מ"מ בעי קנין וזהו כללא בכל הש"ס הלכתא מכלל דפליגי וא"כ ע"כ אף בזה בערב בשעת מ"מ יש מחלוקת אי בעי קנין והיינו בן ננס ור"י במשנה דלבן ננס לאחר מ"מ אפילו קנין לא מהני כמ"ש מפורשים א"כ בשעת מ"מ בעי קנין אמנם לר"י לאחר מ"מ מהני קנין בשעת מ"מ לא בעי קנין והכי קי"ל כמו דאמרי' שם אע"פ שקלס ר"י לבן ננס הלכה כר"י וא"כ בירושלמי שפיר מפרש הרא"ש דכיון דאין הפועל חוזר נתחייב החנוני כדין ערב בשעת מ"מ דקי"ל דלא בעי קנין אבל בפלוגתא בגמרא ר"ש ורבה ס"ל ע"כ פליגי כ"ז שלא חזר חנוני דאל"כ אטו בשופטני וכו' ול"ל כהנ"ל דמתחייב מדין ערב דהתינח למ"ד ערב בשעת מ"מ לא בעי קנין אבל למ"ד בעי קנין מה א"ל ול"ל דבאמת להך תנא מודה ר"ש חוזר רק אמר למילתא אליבא דהלכתא דא"כ מה פריך רבה ממשנה דקתני אינו עובר וכו' אולי המשנה כהך תנא בן ננס כדמצינו במשנה דקילס ר"י לב"נ ולכך יכול לחזור ועכצ"ל דפליגי באין חנוני חוזר והוכחה מהמשנה שפיר דלא תליה כלל בפלוגתא דתנאי. ועוד י"ל פי' ג' כשנדייק מ"ש הרא"ש כיון שהבעה"ב חייב ליתן לפועלים שכרם מיד וכו' ויש להבין מה ביקש בכך אם נתחייב ליתן מיד או לא והגע עצמך אם ע"י אמירת ערב פטרו ללוה חוב שצריך לשלם אחר שנה וכי לא יהיה זה בגדר ערב בשעת מ"מ דבר זה לא נשמע בפוסקים כלל ואין בו מהסברא כלל. ולכך נראה דודאי יש כאן סברא לומר דאין כאן ערב בשעת מ"מ דיכול לטעון להיפוך חזור בך וכו' כנ"ל רק כיון דכל ההפרש בין שעת מ"מ לאח"כ הוא זה דשם על אמונתו הלוהו והואיל דמיהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה וכו'. ולפי זה בהמחהו לחנוני וע"י אמירת חנוני ליתן סמך עליו מבלי לתבוע לבעה"ב ביומו ולמחר כשהחנוני חוזר אף דיחזור על בעה"ב מכל מקום תו ליכא גבי בעה"ב לאו ב"ת דהא עבר יומו וביום ראשון לבד בעה"ב עובר בב"ת וא"כ מה"ת ימתין שכיר ולפטור לבעה"ב מלאו דלא תלין כדי שאח"כ יכול לדחותו מזמן לזמן לך ושוב ולמחר אתן משא"כ ביומו דהיה מוטל עליו לאו ל"ת ואין זה אלא דהאמין לחנוני וא"כ הרי זה בגדר על אמונתו הלוהו ומגו דמהימן ליה לפטור לבעה"ב מלאו דלא תלין משעבר היום וזהו שדייק הרא"ש כיון שחייב ליתן שכרו מיד והיינו דעובר בב"ת וא"ש וזהו לשאין חנוני חוזר בו ביום אבל כשחנוני חוזר בו ביום ועוד היום גדול לחזור על בעה"ב ואז יש איסור ב"ת לגבי בעה"ב כיון ששניהם החנוני ושכיר חוזר כמ"ש הנ"י ע"ש וא"כ צועק החנוני מה אפסדתך עוד זמנך לענין ב"ת בזו סבירא ליה להרא"ש דלא הוי ערב בשעת מ"מ והנה בפלוגתא דר"ש ורבה דמסייע לנפשיה רבה מהא דתנן אינו עובר אבל מהדר הדר ע"כ איירי דחוזר לתבוע ביומו דלאח"כ פשיטא דאינו עובר דכ"ז דלא תבעו פשיטא דאין עובר ולאח"כ הא עבר יומו וע"כ דכך פירושו אף דבא בו ביום לתבוע שנית מבעה"ב כ"ז שהחנוני רוצה ליתן אין בעה"ב עובר אבל אם אין רוצה ליתן מהדר הדר וקשה דא"כ דמיירי ביומו מ"ט דר"ש הא חנוני יכול לחזור ואטו בשופטני עסקינן וכו' וערב בשעת מ"מ ליכא דהא יכול לחזור וגם משום ב"ת לא הפסידו דעוד היום גדול וע"כ מוכח דפליגי כשרוצה ליתן וא"ש. אלו שלשה פי' מה שנ' בדברי הרא"ש והמעיי' יבחר ויצא לו נ"מ דלשני פי' ראשון ושלישי בפטרו להדיא לפי דקי"ל כרבה דחוזר לא הוי ערב בשעת מ"מ ושניהם חוזרים ולכך מצריך הסמ"ע קנין אבל לפי' השני לפי דקי"ל ערב בשעת מ"מ לא בעי קנין הוי כערב בשעת מ"מ ולכך הדין צל"ע ובתשובת מהר"א ששון סימן ק"ג כתב דמ"ש התוס' דאי לא פטרו לגמרי מה צורך קנין דאין כוונת התוס' הואיל דקנה יש בו דבר מוסיף וליפטור נתכוון רק כוונתו האי קנין מה עבידתא ולא הבנתי דבריו דבהרא"ש מפורש דאי לא לפוטרו לגמרי נתכוון קנין מיותר אלא ע"כ דלפטור נתכוון: