אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, ד׳

ואפילו מחל המלוה ללוה יכול לחזור בו ופי' הסמ"ע בס"ק ט' אפילו ששמעון אינו חוזר מ"מ הרשות ביד לוי לחזור. והש"ך בס"ק ט"ו כ' כי נראה מדברי הרא"ש ותוס' ונ"י בפרק המקבל דאם אין שמעון חוזר אף לוי א"י לחזור דהא לא הוי מחילה בטעות ולא ראיתי בדברי הרא"ש דבר מוכרע לשום סברא כי מה שכתב הרא"ש דאם אין שמעון חוזר אף לוי הפועל א"י לחזור כתבו אליבא דר' ששת דס"ל אינו חוזר אבל אנן דקי"ל כרבה דאמר חוזר. י"ל דמ"מ חוזר דהא כתב הרא"ש כי פליגי רבה ור"ש אי חוזר או לא כששולחני אינו חוזר רק הפועל רוצה לחזור וס"ל לר' ששת אינו חוזר לפי שמחל לבעה"ב כל זמן ששולחני אינו חוזר ורבה אמר חוזר דלא חשב ליה מחילה ע"כ ולדברי הש"ך צ"ל דהפי' דלא אמרו בלשון מחילה רק אמרו בלשון סמיכה בעלמא אני סומך על שולחני וס"ל לר"ש דהוי לשון מחילה ולרבה לא הוי לשון מחילה אבל באמרו לשון מחילה אף רבה מודה וזה דוחק בלשון הרא"ש. ולדברי הסמ"ע ניחא דהא לא הוי מחילה לרבה הואיל וביד השולחני לחזור א"כ אף מחילתו לא חל ודברים בעלמא הן ואין בהם ממש ומדברי הנ"י אין ראיה דהנ"י כתב אם פטרו לבעה"ב להדיא והיינו דאמר בין יתן או נא יתן לא אחזור עליך דהא הנ"י כתב בכה"ג אף השולחני חייב ליתן מדין ערבות וש"מ דפטריה להדיא כהנ"ל מיירי כמבואר בהג"ה אח"כ. ולכן אין כאן הכרע אבל מ"מ אף כי הלשון דחוק בדברי הרא"ש מ"מ מסתבריה דברי הש"ך דלמה יהיה מחינתו לריק כיון שאמר בפי' אני מוחל לך אבל באומר הלשון שהוא רק נראה כסתימה פשיטא דיכול לחזור דהא קי"ל כרבה דפועל יכול לחזור אף שהשלחני רוצה לשלמו: