אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אין הנותן יכול לחזור ולמחלו כו' עיין מש"ל בסימן ס"ו מזה באריכות. והנה הרב הש"ך בס"ק יו"ד העלה דלענין קידושין יש לחוש לדעת הנך רבותא דסברי דיכול למחול אף במ"ג ואין האשה מקודשת ונכון הוא ואין בזה ספק: אך ראיתי בכה"ג הביא בשם מהר"ם גלאנטי דלמ"ד במעמד ג' אין האשה מקודשת אף בקרקע לא קנה כי תליא זה בזה. ולענ"ד לא נראה כן דהא כל טעם למ"ד דבאשה אינו מקודשת משום דקי"ל דיכול למחול וא"כ לא סמכה דעתא דלמא ימחול והקשו התוס' בב"ב פרק מ"ש מה בכך הא דנין דין גרמי ויצטרך הבעל המוחל לשלם ותי' או הנכון כדעת האומר במתנה א"צ לשלם דלא אפסידהו. או דהאשה בושה לתבוע בעלה בב"ד על דמי נזקו ולכך לא סמכה דעתא ע"ש ושני התי' האלה לא שייך במקח שדה וא"כ פשיטא דקנה דהא מ"ג קנין גמור ולולי מחילה אף האשה מקודשת ופשוט:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.