אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, כ״א

ראובן חכר וכו' הטור הביא תשובת הרא"ש סוחר שאמר לסרסור לקבל בשבילו מעות משולחני והשולחני עכבן בשביל שחייב לו הסרסור אם הסרסור חייב לשולחני הרי עכבם בדין וכו' וחייב הסרסר ליתן המעות לסוחר אבל אם אומר הסרסר שאינו חייב לשולחני כלום ישבע הסרסר ויפטר מהסוחר עכ"ל ונתקשה בו הב"י הרבה ופי' הש"ך בס"ק ע"ד דהפי' דסרסר יש בידו מעות מסוחר ומעכבן בשביל סרסרתו המגיע לו מסוחר והמחהו הסוחר אצל השולחני ולכן אם הסרסור מודה שהשלחני מנכה לו מחובו א"כ הרי קיבל סרסרתו ומחויב להחזיר המעות בשלימתן בלי ניכוי להסוחר אבל בטוען כי השולחני עיכב עליו הדרך ואינו משלם לו אזי ישבע הסרסר ומחזיר לסוחר המעות בניכוי סרסרתו. ודבריו אין להם שחר ופי' כלל בדברי הרא"ש כי עיקר חסר שיש לסרסר מעות שלו בידו מאן דכר שמיה ועוד א"כ אין שייכות לדין זה עם מעמד ג' כלל וכל הענין אם לשלם הסרסר בסרסרתו או לא וזהו שייך לעיל בדין טוען ונטען ולמה הביאו הטור כאן ואין כאן מקומו כלל. ויתר הדחוקים א"צ להביאן והנכון הפשוט כמ"ש הב"ח ופרישא בסגנון אחר כי הסרסר שליח מסוחר לקבל מעותיו משלחני רק בהעמידו אצל שלחני לא הזכיר שהוא שליח רק אמר סתם תן לו וטוען השולחני איני מאמין שהוא שלוחך רק הוא קנה המעות במ"ג ואני מעכבו בחובי ולכך אם הסרסר מודה כן פשיטא דצריך לשלם להסוחר שהרי פרע חובו במעות הסוחר אבל אם כופר מה יעשה שליח הלזה שהשולחני כיחש לו ומפטר וזה פשוט ונכון ואף שבריש סימן זה הבאתי ראיה לדברי מהר"ם אלשקר אם הנמחה נשאר חייב לממחה לא שייך מ"ג היינו בשידוע כן להשולחני אבל כאן השולחני טוען איני מאמינך אני אומר שהמעות שלו במתנה או בפרעון ופשוט והקשה הש"ך שבועה זו מה טיבו הא אין כאן טענת ברי ומעולם לא היה מעות בידו וא"כ עדות וטענת השולחני לא מחשב לברי להטיל שבועה כמש"ל סימן קכ"א. נראה דלק"מ דהא מיירי בסרסר שנושא ונותן עם הסוחר והולך בשליחתו כפעם בפעם בעניני מו"מ כמ"ש הש"ך גופיה וא"כ יש עליו שבועת המשנה לישבע בספק בשלוחין הנו"נ בתוך הבית ועיין מש"ל בסימן צ"ג ולק"מ ולכך דייק האשרי והטור לישנא דסרסר ולא נקט שליח דעלמא כי ודאי בשליחות חד לא יתכן לומר דהוי מורה היתירא שיהא צריך לישבע וכמס"ל בסימן צ"ג ע"ש ולכך סרסר דתמיד עוסק בשל הסוחר בזו שפיר יש שבועת המשנה ולק"מ ודוק. והארכתי קצת בזה כי יחם לבבי במ"ש הש"ך על הב"ח כי לא מצאו אנשי חיל ידיהם ובאמת הנכון אתו וידיו רב לו למאוד הוא הגבר הוקם עולו של תורה: