אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, כ״ב

ראובן השכיר חפץ וכו' דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הרב הש"ך בס"ק ע"ו תמה בזה דאפילו דאינו משתלמת אלא לבסוף מכל מקום קי"ל ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף וא"כ מה שכבר נתחייב בשעת המחאה הוי מלוה אלא דלא מטו זימנא לפרע וא"כ למה לא יתחייב במ"ג ודבריו נכונים בגוף הדין אמנם ענין הרא"ש היה כך ששכר חפץ דרך משל כלי לנקוב בו אבן טוב זה והתנה שכל משך זמן נקיבתה אם רב או מעט תן לו יום יום שכרו מהכלי דינר ולכך מתחילה חשב שיהיה נקיבתו זמן ארוך עד שיעלה ק' דינרים והמחהו על כך ובאמת מיהר מלאכתו עד שלא עלה בשכרו רק חמשים וזהו מבואר בדברי הרא"ש ולפ"ז כל זמן שלא נגמר נקיבת האבן הנ"ל ונגמר מלאכתו אולי קרהו אסון וניטל ד"מ בשריפה או ליסטין מזוין הכלי והא"ט הנ"ל לא היה חייב ליתן שכירות כלל אפילו ממה שכבר עבר כדקי"ל בספינה זה ויין זה ונשברה דאם לא נתן לא יטול וכן אפילו לא היה גם האבן נאנס רק שלא היה מוצא כלי אחר לגמור נקיבה ג"כ פטור משכירות העבר כמ"ש הש"ע והטור לקמן סימן ש"י ע"ש. ולפ"ז כ"ז שלא נגמר מלאכתו לא זו דאין כאן זמן פרעון אף גם לא ברי ליה אם יגיע כלל לכלל פרעון דאולי יקרהו אסון וא"כ כבר כתבו התוס' ורוב פוסקים דלכך כתובה לא מיקני במ"ג משום דלא מטו ז"פ וגם לא ברירא ליה שתבוא לכלל גבי' דאולי תמות בחיי בעלה. וא"כ ה"ה בהך דדמיא ליה לכתובה ולכך סבירא ליה להרא"ש וטור דאינו מיקני במ"ג וזהו שכתבו דאינו משתלמת אלא לבסוף ולא מטו ז"פ וגם משתעבד עד שיגמור מחשבתו ואם לאו בטלה השכירו' למפרע: והנה ראיתי במטבע הקצר להרב הגאון מהר"ג שכתב כי מהך דכתבו התוס' בכתובות דעישור נכסים גובה משכירות הבית אפילו בחצי שנה שכבר עבר בחיי האב מיושב תמיהת הש"ך ולא הבנתי דבריו דמה בכך הא הוא גופיה הביא בשם הר"ן דהוי כמו קרקע וכמו פירות המחוברים וצריכים לקרקע ואף כאן בחפץ הוי כמו מטלטלין ולמה לא יועיל בהו מ"ג ואולי דעת הגאון בפי' הר"ן דלכך הוי כמחובר וצריך לקרקע. משום דאם יגיע בית לחזקת סכנה לדור בו ולא יפול לגמרי חייב לתקנו כדאיתא בסימן שי"ב בשם הרא"ש ופשיטא דנוטלו משכירות מה שחייב וא"כ עדיין הם צריכין לקרקע שלא יפול הבית כנ"ל דאם יקרה כן אזי השכירות ליתא. ולכך כתב הר"ן דהוי כפירות הצריכה לקרקע. דהם תלוים בקיום הקרקע וא"כ גם פה י"ל כמש"ל אלא דזה רחוק שיהיה דעתו בכך ומ"מ בר"ן נראה ליישב כך ולהפוסקים לקמן בסימן שי"ב דלא ס"ל הך דיעה דרא"ש נראה פשוט דלכך בעישור נכסים גובה דהא דאין עישור נכסים גובה ממטלטלין הוא משום דלא סמכה דעתא וכמ"ש לדידן דסמכה דעתא גובה ואם כן זה שהוא שכירות קרקעות שלא הגיע זמנם אע"פ דישנו מתחילה ועד סוף מ"מ כיון דאינו משתלמת אלא לבסוף הוי מקרקעי לענין זה דסמכה דעתא דהרי לא יהיה נותנם עד זמנו ולכך הוי לענין עישור נכסים מקרקעי וזה פשוט וא"כ אין זה ענין כלל להך עובדא דש"ך ומ"מ מש"ל ניחא ולק"מ: