ואם נתרשל וכו' דפטור יש להבין מ"ש הך דינא להך הנאמר בסימן קל"א ערב שאמר למלוה תבוע את הלוה והוא נתרשל עד שירד מנכסיו מ"מ הערב חייב מ"ש שם ומ"ש כאן דהא גם כאן למ"ד חוזר הרי הוא ערב ואפשר יותר משועבד מהערב וא"כ למה לא יתחייב אף שהמתין עד שהעני כהך דלקמן. וצ"ל בשלמא שם אין לערב מעות ביד הלוה רק נכנס בחיוב עבורו א"כ אף שיאמר לו קבל פרעון שלך אין נ"מ ביה כי הראהו בשל חבירו ואינו דומה להראו מעות ליטול בחובו הנזכר כאן משא"כ כאן דהשני חייב לו והמחהו במעמד שלשתן ליטלו והואיל והוא שלו. דהרי חייב לו דמיא שפיר להראהו מעות ליטול ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.