אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ה, ג׳

שניהם חייבים באחריותו וכו' דעת הסמ"ע והב"ח והלח"מ ויתר פוסקים דנ"מ בין שני דעות אי לא העני אי רצה מזה גובה או מזה או לא והש"ך בס"ק ז' כתב דאין לדבריו אלו ביאור דלמא לא יהיה בידו סיפוק לגבות מאיזה מהן שירצה ודבריו נכונים וגם פשיטא כשלא העני דיתבע הלוה שמעות שלו בידו כי מהכ"ת יתבע לשני והוא המעות בידו וכמ"ש הש"ך ולענ"ד דיש הבדל זה דודאי זה השליח אין על המעות שקיבל רק ש"ש אם קיבל מעות מותרין דקי"ל כר"נ נאנסו לא וא"כ אלו קרהו אסון בעודו ביד השליח היה פטור ולפ"ז אם החזירו ללוה הראשון אם הוא מלוה ע"פ ונאנס בידו אע"ג דהלוה חייב באונסין תיכף דהא החזירן לו והוא תיכף לוה עליו אפילו לא הוציאן מ"מ אם נאנסו אז ביד הלוה הזה מ"מ השליח שהחזיר פטור דמה לו נאנס בידו או ביד השני ואי דהוה שומר שמסר לשומר הא בזה לא שייך דלא מהימן לו בשבועה דהא הלוהו והאמין ליה דלא יכפור ביה כלל ואיך שייך לא מהימן ליה וא"כ פטור מאונסין ותחלתו בפשיעה לא הוה דאם אחריותו עליו כדין ש"ש לא הוי פשיעה במה שמסרו ללוה דמה לי מסרו לשומר אחר דמהימן ליה מה לי מסרו ליד לוה ולכך בכה"ג פטור השליח אבל אם לא נאנס ביד לוה רק שאין לו במה לשלם פשיטא דהוא חייב דעל זה הוי פשיעה גמורה ועל זה חייב באחריותן דהא לא קרה אסון להפקדון רק הוא הוציאו וא"כ חייב באחרייתו והיינו גניבה ואבידה ובפרט לפי הדעת הטור לקמן בסימן רצ"א דשומר ראשון חייב באחריות שומר השני אם אין לו מה לשלם ומכ"ש בזה וא"כ יפה דייק דוקא בכה"ג שהעני דהשני פשע אף הראשון חייב אבל אם קרה אונס להלוה במלוה ע"פ כיון דלא שייך לא מהימן ליה הוה כשומר שמסר לשומר בגברא דמהימן לי' ופטור מאונסין וזהו ברור בכוונת דעת הראשון. אמנם הרמב"ם דכתב סתם שניהם חייבים באחריותן משמע דאחריות השני והראשון שוים וכמו דלוה חייב בכל אחריות אף השני חייב בכל אחריות דהא השוה אותן וטעמו של דבר צ"ל דס"ל לרמב"ם דכי הותר לשומר למסור לשומר היינו מעות צרורים או שאר פקדון אבל מעות מותרין דמותר לשמש בהו אין לו למוסרן לאחר דמי יודע מה יעשה אחר בו ופתאום אבוא ליטול שלי ולא יהא בעין וכדומה ובפרט ללוה דכבר הוציאן מעיקרא ועכשיו החזרתם לו ויהיה קשה להוציא וא"כ הוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס ואונס בא מכח פשיעה וחייב ולכך כתב רמב"ם שניהם חייבים באחריותם ולא חילק בין אחריות לאחריות דאפילו באחריות אונסים חיי' ומזו הטעם נראה דהשיגו הראב"ד דכתב דאין כאן אחריות רק בכופר וכבר כתבו הכנה"ג ויתר מפורשים דראב"ד מודה ה"ה בהעני רק כוונתו כמ"ש לשלול אחריות אונסים וכמש"ל דס"ל דאין כאן פשיעה גמורה ודוק כי לענ"ד הדברים כהווייתן בדברי טור. אמנם הרב הש"ך ביקש לומר לדברי רמב"ם אפילו באיימו עליו לא מפטר מאחריות ובאמת סתימת דברי הרמב"ם מורים זה אע"ג דכתב המ"מ באונס מודה הרמב"ם דפטור אך יש להבין הא בגמרא אמרו דשפיר עבדית ומ"ש בט"ז לחלק בין איום לאיום דחוק דמי יכריע ויתן קצבה לאיים כיון דבידו לעשות והוא מגזם הרי זה כאיתו שאמרו בגמרא ולכן נראה דס"ל להרמב"ם דאונס בגניבה ואבידה חייב ואפילו הוא חולה וכדומה מ"מ לא הוי אונס וכתבו המפורשים הובא בא"ז דכל אונס שאינו בגופו של הפקדון אע"פ שהוא בשומ' לא מיקרי אונס והוי גניבה ואבידה וחיי' אך זהו בש"ש אבל בש"ח כ"ע מודים דפטור דפשיעה אין כאן והוא בכלל גניבה ואבידה דפטרהו התורה. וא"כ א"ש זהו דאיימו עליו להכותו ולהלקותו הוא הכל בגופו של שומר ואין כאן אונס בגופו של פקדון וא"כ ש"ש חיי' בהו לשיטת רמב"ם דעליו מוטל שמירת פקדונו מבלי למוסרו במקום שמגיע נזק לבעל פקדון ואין זה נחשב אונס כלל ומעות ששלח ע"י הרי הוא ש"ש דהרי בידו להשתמש בו בכה"ג דהוא שליח לקבלה ודאי מותר לשמש בו כמ"ש רשב"א ור"ן לעיל גבי תבעו בהרשאה ע"ש. וא"כ הוי ש"ש וחייב משא"כ בגמ' דהוא כסא דכספא דבזה אין עליו רק ש"ח וא"כ אין כאן פשיעה דמסרו להראשון ולכך פטור. וצ"ע כי אף דסברא זו נכון וברור מ"מ קשה לומר ברמב"ם דס"ל דהשני מותר להשתמש במעות אם הוא בעה"ב. אף די"ל דהוי כמו דמי אבידה דטרח בהו וכדומה כי דינו של הרא"ש ומרדכי דבזמנינו הכל כחנוני לא נזכר ברמב"ם כלל ואפשר עוד לומר דבשלמא התם הוי פקדון ובמה יתחייב הא שומר שמסר לשומר ומהימן ליה לא שייך דהא הפקיד גביה. רק מתחילה אין לעשותו דכיון דצוה עליו להביא גלי דעתו דאין רצונו להניח פקדונו בידם אבל בדיעבד פשיטא דלא חייב כמ"ש כל הפוסקים דבשביל אין רצוני שיהא פקדוני שיהא פושע גמור לא אמרי' ואף זה שם רק אמרי' שפיר עבדת דלולי כן היה מתחילה אסור דכיון דאמר הביא לי גלי דעתו דאין רצונו ביד אחר אבל בשביל זה אין חייב לקבל מכות ויסורין משא"כ בהלואה דס"ל לרמב"ם כמש"ל דלא הוה שומר שמסר לשומר ופושע גמור הוא א"כ איט מועיל טענת אונס בגופו לפטרו מתשלומין כיון דחיוב תשלומין עליו כפושע גמור ודוק. וצ"ע כי דינים הללו צריך ישוב הדעת: