אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ה, ב׳

לא הוי כזכי הסמ"ע בס"ק ז' השיג על הרמ"א והנכון עמו אלא שאני מוסיף אף לדברי ריטב"א דהחזר גרע מהולך היינו במתנה כי מה שייך החזר במתנה מה שלא היה לו מעולם בידו אבל בהלואה מה לשון יותר טוב שייך ביה כי אם החזר כי הלואה איתא בחזרה ולמה מהולך מנה לפלוני. והרב הש"ך בס"ק ט' ביקש להתנצל בעד הרב רמ"א וכל דבריו ממש בלתי מובנים דכתב דהריטב"א למד מירושלמי דמנה ושטר דין א' להם דתניא בירושלמי הולך מנה לפלוני תן שטר מתנה הולך שטר מתנה לפלוני ומת יחזירו ליורשיו עכ"ל וכתב הש"ך אם כן מוכח דהולך שטר מתנה לא מצי לחזור ובהחזר פסק הריטב"א חוזר א"כ מוכח דאף בחוב הוי החזר לישנא גרוע מהולך ואגב רהיטא לא עיין כל הצורך כי חושב שהריטב"א פוסק כהך דינא דירושלמי דהולך הוי כזכי ולא מצי לחזור ומכח זה נכנס בחילוק כי שטר מתנה הוי כמו חוב וכל זה אינו כמש"ל כי ירושלמי ס"ל מתנה כחוב ולא קי"ל כהך ירושלמי כלל כי קי"ל מתנה אינו כחוב רק כל דינו של הריטב"א דלמד מהך ירושלמי הוא דמנה ושטר דין א' הן ושוים הן בדינא וא"כ לדידן דקי"ל במתנה הולך והחזר לאו כזכי ה"ה בשטר נמי לאו כזכי. וכל לימוד מירושלמי הוא רק להשוות שטר ומנה כאחד ושלא בעיון היטב כתב להך מילתא.