אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ה, א׳

הולך מנה זו לשמעון כתב הסמ"ע בשם רי"ו דאם נתן שטר מתנה לשליח או שום שטר שיתנהו לפלוני אזי זכה ומפרש הסמ"ע בשם ד"מ דאיירי באומר זכי לו והוא הנכון והש"ך בס"ק ג' כתב דמרדכי הביא תוספתא תן מנה זו לפלוני וכו' תן שטר מתנה זו לפלוני התקבל שטר מתנה זו לפלוני אם רצה לחזור יחזור ואני תמה בשטר מתנה אמאי יכול לחזור ויש תוספתא שכתוב בהן לא יחזור וליתא וכו' עכ"ל וכתב הש"ך א"כ לפי תוספתא שכתוב לא יחזור צ"ל הא דד"מ והסמ"ע לא קאי רק אסוף דברי רי"ו כשנותן לו שום שטר אבל בנותן שטר מתנה מועיל כמו בחוב וכ"כ מדברי הריטב"א תן מנה זו לפלוני הולך מנה זו וכו' תן שטר וכו' והלך ומצא שמת יתן ליורשיו עכ"ל. ודברים תמוהים כתב כאן דאיך ס"ד דשטר מתנה הוי כחוב ואם תן לא הוי כזכי במתנה איך ס"ד דהוי בשטר מתנה כזכי ודברי התוס' בפ"ק דגיטין דף י"ב ד"ה כל אומר וכו' מבואר דחדא נינהו ומכאן מביא ראיה הר"י לר"ת דקתני בתוספתא תן שטר מתנה זו לפלוני חוזר וכבר התשו הרשב"א והרא"ש דא"כ שטר שחרור נמי הא הוי כמתנה ותי' דהוי כחוב ע"ש והדבר מבואר כמ"ש. ובמרדכי לא נאמר רק כך ואני תמה זכה בשטר מתנה אמאי יוכל לחזור ומוסב על סיפא דתוספתא דקתני בהו זכה בשטר מתנה זו לפלוני אם רצה לחזור יחזור ובהא קשיא ליה ולכך כתב המרדכי דאיכא נוסחא דקתני באמת בהו לא יחזור וכמו שהוא באמח בנוסחא תוספתא שלנו רק דא"כ ה"ל למימר לעיל ברישא דברייתא דקתני בהו דמלוה ובפקדון אפילו בהולך א"י לחזור ה"ל לחשוב במתנה כזכי. ובגי' מרדכי לא כתוב בתוספתא כמו שהוא לפנינו זכה במתנה רק זכה בשטר מתנה וכן משמע בתוספתא כי הוא יתרת מהמדפיס. ולכך לא הקשה על מתנה גרידא רק על שטר מתנה וזה פשוט ומ"ש מירושלמי שהביא הריטב"א תמוהין דפשיטא דירושלמי הוא למ"ד דמתנה כחוב ואפילו בהולך כמ"ש בירושלמי להדיא אבל אנן דקי"ל כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי דמי במתנה ה"ה תן לשיטת ר"ת וכל דברי הש"ך בזה שגגה גדולה: