אורים ותומים, תומים · סימן קכ״א, ה׳

ויחרים וכו' הסמ"ע בס"ק וי"ו החליט דאם אמר לו שלא בפני עדים אמר לפלוני שישלח לי מעותי ואם יתנם לך הביאם לי דלא מהני הואיל ליכא עדים ולזה הסכים הש"ך לכן כ' בס"ק ט' דמה שנאמר בש"ע מסר חותמו וכו' לך והביא לי מעותי והוא בא ואמר פלוני שלחני אליך וכו' הכל חדא ושיגרא דלישנא נקט ועבור זה תמה על הרמ"א דפסק להחרים חרם זו מה טיבו אף דשלחו מ"מ כיון דליכא עדים לא מהני. והש"ך בס"ק טו"ב כתב דהוא דעת הרמב"ם דס"ל אין משלחים בדיוקני משום הכחשה וכמש"ל בסעיף ד' וזהו קשיא מלבד דא"כ הכפלת הדברים בשני סעיפים זא"ז ל"ל אף גם הלא הש"ך הודה דרמב"ם יחיד בדבר הזה איך יסתום הרמ"א דעתו ואפילו בלשון י"א לא כתבו רק לדין מוחלט מה שהוא לפי פי' הש"ך רוב פוסקים חולקים והש"ך כתב שמצא לרמב"ם חבר שהוא הראב"ן ולא הבנתי דהא הראב"ן מפרש להדיא על הא דאמרינן אין משלחין מעות בדיוקנא אפילו חתם עליו עדים דלכך נקט אפילו דלא מבעיא בלי עדים יכול לטעון אדם אחד גנבוהו והביאו לו אלא אפילו יש עליו עדים דמעידים דנמסר בפניהם ולית חשש כלל מ"מ אין משלחין דלא דמי לשלחו ביד בני דהתם יחד לו השליח משא"כ כאן עכ"ל ועכ"פ מבואר דלא כרמב"ם דאפילו ליכא הכחשה אין לשלח. אמנם באמת לבבי לא ידמה בגוף הדין של הסמ"ע ועיקרא דדינא פירכא דהחליט היכי דאמר אמור לפלוני שישלח לי ואם יתנם לך הביאה לי הואיל לא היה עדים בדבר לא מהני דנ"ל כיון דאמר שישלח לו והודה בכך מהני. ומה לי דאמר ע"י פלוני או סתם שישלח לו ואם יתנם לך הביאם לי היינו ע"י פלוני. והרא"ש בראש דבריו אמר בזה הלשון לך והביא לי מעותי ולא אמר לו אמור שישלח לי. ולפי' הסמ"ע ה"ל לרא"ש לומר ולא אמר שישלח ע"י כי מה בכך שאמר שישלח לו כיון דלא הזכיר פלוני אלא דזה הכל חדא וכ"כ אח"כ ר"י ור"א אמרי שליח שעשהו בעדים היינו שאמר לו לך והביא מעותי ולא הזכיר שאמר שישלח לו והיא גופיה קשיא דלמא כי ס"ל לר"ח דהוי שליח היכי דהזכיר לשון שליחות שאמר אמור שישלח אבל בלי הזכרת שליחות כלל רק הביא לי אף ר"ח מודה דלא נתכוון רק אם רצונו לשלח רק אינו מצוי לו שליח לך אצלו והביא לי וא"כ י"ל משנתינו בכה"ג ואצ"ל בממציא א"ו כשאומר לו לשלח ואמר לו הביא לי סתמא כפירושו לשלח ע"י וכ"כ בדרישה בשם קצת חכמינו. וא"כ בזה לכ"ע הוי שליח וע"כ פלוגתא בלי הזכרת שליחתו ומ"מ ס"ל לר"ח הוי שליח וצ"ל בממציא שליח וכן בתוס' דהחליטו דרבה ור"ח פליגי באומר לעדים שישלח ע"י פלוני רק הואיל ולא היה בפניו א"כ דלמא בלא שויא שליח אף לר"ח כן לא הוי שליח וא"צ לומר בממציא לו שליח א"ו דלשיטת תוס' כל שאומר לו הביא מעות היינו שויה שליח ואי אתה מוצא הבדל רק בממציא שליח ולכן הפי' בש"ע דהמשלח דיוקנא אמר שלא אמר לו רק הביא לי ולא הזכיר לו שליחות אמנם השליח מעל ואמר שהזכיר לשון שליחות והמלוה נאמן וחייב הלוה הא אלו הודה. שהזכיר לשון שליחות א"צ עדים כלל דהוי כאומר שלח ע"י פלוני ולכך כתב רמ"א דיחרים ודוק: