אלא אמר יש לי מעות וכו' הש"ך בס"ק י"א הביא דעת התוס' דדוקא שהלך במקום סכנה ולבסוף דעתו לחלק דתוס' לא כתבו כן רק למ"ד שליח בעדים לא הוי שליח אבל לפי דקי"ל הוי שליח רק בממציא לו שליח לא הוי שליח בזה י"ל לעולם חייב באחריותו וראיה שלו הואיל ופוסקים לא חלקו כמ"ש התוס'. ואין זו ראיה דקושית התוס' על פקדון דמיירי שם בגמרא ושפיר הקשו דהוי שומר שמסר לשומר ול"ל את מהימנא וכו' דהא אמר איניש מהימנא הוא ע"ש אבל כאן כל הפוסקים איירי בהלואה ומה טיבו של שומר שמסר לשומר שייך בהלואה כל כמה דלא צוה המלוה למסור ביד שליח אפילו מסר לנאמן ביותר מ"מ באחריותו של הלוה הוא ופשוט. ואגב שיטפא כתב כן אבל בפקדון באמת צ"ע אי אמר אינש מהימנא אם לא הוי כשומר שמסר לשומר:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.