אורים ותומים, תומים · סימן קכ״א, י״א

ואפילו יפטור הלוה. והקשה הש"ך בס"ק נ"ב דלקמן בסימן ק"ם מבואר שם דאם המשכיר מניח שכירתו בב"ד תו לא הוי נוגע ועיין שדחק. ובאמת לפמ"ש רשב"א ור"ן בקדושין וא"ת יפטור הלוה לשלוחים בין נתנו או לא נתנו וי"ל דאין סילוק מועיל אלא כשאין לעדים הנאה בסילוק זה כגון בבני עיר שנגנב להם ס"ת והשותף הכותב דין ודברים אין לי וכו' אבל הכא שיש הנאה בדבר אינן נאמנים ע"כ ולפ"ז התם בשוכרים אלו אינן מעידים שהחזיק בקרקע המשכיר וחזר הקרקע למערער והם צריכים לשלם למערער שכירות הרי תובעים השכירות מיד המשכיר כי אטו בשופטני עסקינן שישלמו שכירות פעמים ואם כן זה שהקדים להניח השכירות בב"ד אין כאן הנאה רק מיעוט טרחה. אבל כאן אם לא יעידו שמסרן למלוה הרי צריכין לישבע ללוה עכ"פ וא"כ הוא שפוטרן משבועה הרי טובת הנאה גדולה שפטרן משבועה כי לולי זאת היו חייבים שבועה והוי נגיעה ואין בעדותן ממש ודוק: