אורים ותומים, תומים · סימן קכ״א, י״ב

דאינו נאמן כשנים הסמ"ע תמה מה לי דאין שנים נאמנים לפטור ומה לי אחד לחייב המלוה ש"ד כללא הוא כל מקום ששנים מחייבים ממון אחד מחייבו שבועה ונראה דאמת הא כתב הגי"ת בדף קל"ג וכן מבואר קצת בש"ך דהא יש ללוה מגו מידי פרעתיך והעדים יעידו כדבריו והרי נאמנים ואי דאין הלוה רוצה לשקר השתא נמי משקר (ומגו דהעזה אמרינן בממון) רק התוס' הקשו הא ה"ל מגו דבי תרי ותי' במקום שמרויחין בממון הם מכוונים עדותן ולא אמרינן מגו דבי תרי ולפ"ז י"ל הלוה יש לו פחד לשקר ולומר דפרע בעצמו (דאולי באמת פרעו עדים וא"כ אין להם רווח ממון ומכוונים דבריהם שהם פרעו) דאם ישקר ויאמר שהוא פרע העדים לא יכוונו דבריהם זה אומר כן וזה אומר כן וא"כ יהיה הלוה מוכחש והן לית להו רווח ממון כי אמר פרעו ומהכ"ת ישקרו כאחד אחד יאמר הלוה פרע ואחד יאמר אני פרעתי וה"ל עדות מוכחשת ולא יהיה בטענתו ממש ולכך אומר שראה שהם פרעו וא"כ לזה יכוונו עדותן בממ"נ או האמת כדבריהם או לא אם כן יש להם רווח ממון ומכוונים עדותן ולכך ל"ל מגו ואם כן אנן אמרינן דעדים נוגעים והוא לא ראה רק אומר שראה להחזיק מאמר העדים. אך זהו בב' עדים אבל בע"א פשיטא דאית ללוה מגו כנ"ל דהוא פרע וע"א מעיד כדבריו וזוקק לש"ד ומגו דבי תרי לא הוי ולכך מחייבו ש"ד וא"ש ודוק. כי זה נכון ומיושב כל קושיא: