אורים ותומים, תומים · סימן י״ב, ד׳

ויש חולקים דעה זו הוא במרדכי ובכל ראיה שמביא המרדכי שם אין בו ראיה מכרעת שיש כח ביד ב"ד לכוף ליכנס לפנים משורת הדין. ועוד יש לדקדק בלשון המרדכי דכתב דאנן כייפינן לפני' מש"ה אם יש יכולת בידינו עכ"ל ולכאורה זה שתלה הדבר ביכולת או אינו ביכולת בלתי מובן דמה ענין זה לפשר אף בגוף הדין אם אין יכולת בידינו מה לעשות ובעו"ה מיום שגברו בעלי זרוע תש כח ידי ב"ד ואם יכולת ביד ב"ד לכוף לדין א"כ לשיטתו אף לפשר נכוף ומ"ש פשר מדין והב"ח פי' יכולת שהוא עשיר והמעיין במרדכי יראה דהך חילוק בין עשיר לעני נאמר אחר כך במרדכי ולא אמרה מקודם כנר' מלשונו שם ולכן נראה ברור כי מכל הראי' שהביא מרדכי הוא רק שנאמר בו לשון חייב והוא מורה על כפיי' והיינו כפי' במילי כמו שיש דיעות ביבמות וכתובות גבי כופין אותו להוציא. ואומרים לו חייב אתה לעשות כן. ואם אינך שומע אתה עבריין אבל לא נכוף אותו בשוטים ונידוי וכדומה כיון דאין שורת הדין כך עיין כתובות דף נ' גבי עשיתינהו ע"ש בתוספת שם מבואר דלפנים משורת הדין אין כופין רק במילי ע"ש. וזהו ההבדל שיש בין דין לפנים משורת הדין ולכך קאמר המרדכי אם היכולת בידינו לעשות הרצון שהוא גברא דצייתנא ושומע לקול ב"ד של ישראל מבלי לעבור על דבריהם אבל אם אין יכולת שאין סר למשמעתו ודברי ב"ד כדאמרינן בדברים לא יוסר עבד אין לכוף אותו בשוטי' ונידוי משא"כ בדין כופין בכל מיני כפיות וא"ש מעתה יש לומר דגם הרא"ש מודה לזה ואין כאן מחלוקת כלל: