אורים ותומים, תומים · סימן קי״ט, ו׳

שמת המוכר עיין מש"ל בס"ק שלפני זה דהקשה הרשב"א ביתומים גדולים יתן הזבורית בתורת פרעון וה"ל יתומים שגבו קרקע וכו' ועיין מ"ש דליכא למימר דמיירי באמת דאין הלוקח חייב כלום למוכר דהא יכול להודות דחייב כדאודיי' דאיסר גיורא אך לפי זה י"ל דמה בכך דמשלם לפרעון מ"מ קשה קו' הגמרא כמש"ל הא ה"נ מטלטלין דיתמי ותירוץ הגמרא דמשעבד מדר' נתן לא שייך כאן דהא בחייו לא היה חייב כלל רק עכשיו נתחייב בהודאתו ואע"פ דהיא מודה דחייב למוכר מזמן קדם מ"מ הא באמת שקר הוא רק ע"פ הודאתו מתחייב אף דשקר הוא ואינו חל רק עכשיו בהודאתו ומרגע זו חל החיוב ולא מקדם ועכשיו כבר נפטר המוכר והלך לו וכי שייך שמשעבד למוכר והמוכר לב"ח הואיל כבר מת ושעבודו חל לגבי יתומים והיתומים אינם חייבים כלום להנך ג' הבאים לגבות ודוק. עכ"פ למדנו אם באמת חייב למוכר בדמי זבינא וכדומה דיכול לומר אף ביתומים אהדר שטר זיבורית בדמי פרעון אך נראה קו' רשב"א ביתמי אינו רק בנזיקין אבל בב"ח ביתמי אינו מפסיד ליטול זיבורית דאם הוא חייב למוכר הא הב"ח בא מכח המוכר בדר"נ וידו כידו לגבות הימנו וא"כ איך אפשר לשלם בזיבורית ב"ח דינו בבינונית ואם ירצו היתומים ליטול ממנו זיבורית אין בידם כי הב"ח בא בכח ר"ן ומשתעבד ליה וגובה חובו כדינו בבינונית ופשוט: