אורים ותומים, תומים · סימן קי״ז, ב׳

וי"ח וכו' עיין אורים דבזה בנכסים משועבדים ודאי לא מצי למימר כלך אצל לקוחו' שקנו אחרי כן ובזה מיושבים דברי התוס' ב"מ דף ט"ו והגמ' שעמדתי בהם לעיל בסי' קט"ו בכמה דוכתי במה שהקשו התוס' קרן מנכסים משועבדים איך משכחת ליה הא מצי אמר הנחתי לך מקום ותי' באפותקי והקשו התוס' א"כ איך פשיט מיניה דאקני קנה יעמיד באפותקי ותמהו ומה יעמיד הא ע"כ איירי באפותקי וכן הקשה מהרש"א בגמרא דמייתי מברייתא סייעתא דב"ח גובה שבח הא ע"כ איירי באפותקי. דלפ"ז ניחא דודאי לא איירי באפותקי מפורש דזהו לא שכיח וגם כבר כתבתי לעיל דא"א לאוקמי כן מכמה טעמים רק כוונת התוס' באפותקי סתם ואם כן יש כאן נכסים משועבדים שקנו אחריו ולא מצי למימר הנחתי לך מקום ומן שבח מבני חורין לא הקשו התוס' כלל בב"מ וכמש"ל רק הקושיא קרן מנכסים משועבדים ובזה ודאי מצי איירי באפותקי סתם ולא מצי לומר כן אבל מ"מ מוכח דדאקני קנה וב"ח גובה שבח דאל"כ אף הוא לא יטול השבח דלא שייך באפותקי סתם ארעא שלי אשבח ופשוט וברור ולכך הקשו התוס' השתא דאתיא להכי דאיירי באפותקי מה דוחק להעמיד באפותקי סתם יעמיד במפורש וזהו כוונת דבריהם יעמיד באפותקי ודוק כי זהו נכון. ובהא ג"כ נראה חלקי אמרה נפשי מה דמשני הגמ' לכתחלה שם דמסיק ביה רק שיעור קרקע בלי שבח דנתקשו בו כל מחברים איך ס"ד ליטול יותר מכפי חובו וכמש"ל בסימן קט"ו באריכו'. ולענ"ד נראה דבלא"ה הקשו מה דפריך הגמרא דיהיב ליה שיעור שבחה בזוזי הניחא וכו' דמנלן להקשות דלמא באמת שיעור שבח דנזכר בברייתא דיהיב ליה הוא באמת בקרקע ועיין בא"ז לב"מ דהרבה מחברים עמדו בו. ולכן נראה דודאי אף בס"ד איירי באפותקי סתם כמ"ש דאל"כ קרן מנכסים משעובדים איך משכחת ליה וא"כ י"ל דיש למלוה עוד חוב יותר רק שאר חוב אינו אפותקי על שדה זו ואם כן יכול הלוקח לדחותו כלך אצל לקוחת שקנו מן המוכר אח"כ רק בהך חוב דאית ביה אפותקי א"י לדחותו אך החוב ההוא אינו עולה רק כשיעור קרן הקרקע ולא השבח רק הואיל והמלוה גובה הקרקע אף שבח גובה לפרעון שאר חובו ואף דלית ביה אפותקי מ"מ הואיל ונחית לגבייה אף משבח א"י לדחותו ללקוחת המאוחרים וגובה כל חובו כאחד אפותקי ואינו אפותקי רק הואיל ושבח אינו אפותקי רק הואיל ונחית לגבייה גובה הכל ודאי דצריך לשלם ללוקח הוצאות דהא על חוב ההוא אין לו שעבוד על קרקע זו דיכול לדחותו ומהכ"ת יפסיד הוצאתו וזהו דדייק הגמרא הא דמסיק ביה שיעור ארעא בלי שבחא הרצון ביה בקרקע זו דאין לו עליה אפותקי רק בכדי קרן הקרקע אבל ודאי המוכר חייב לו ולא ס"ד שיטול יותר מכדי חובו ואטו בשופטני איירי וא"ש רק קשה למה באמת יגבה שבח לשאר חובו יאמר הלוקח כלך אצל מאוחרים וצריך לומר כי אמרו חכמים לדחותו למאוחרים היינו כשהוא רצה לגבות אבל בשכבר תפס ועומד להכריחו להוציא לא אמרו שעכ"פ לקח שעבודו. אך זהו אם כל הקרקע שלו רק משלם דמים ללוקח שפיר יתכן כמ"ש דה"ל תפוס אבל אי אם לוקח נוטל חלקו בקרקע מה תפוס שייך בזה אדרבא הלא הקרקע בחזקת הלוקח מאז ומקדם וזהו קושית הגמרא דע"כ צ"ל דבדמים מסלק להו דאל"כ מה תפס שייך כאן ופריך הניחא וכו' ומשני הגמרא אלא דמיירי באפותקי מפורש דאמר לא יהיה לך פרעון אלא מזה וא"ש ודוק כי לענ"ד פי' זה נכון וא"צ לשום דוחק: