אורים ותומים, תומים · סימן קי״ז, י״א

בדבר מועט אמרי' בעירוכין דף כ"ט האי גברא דאחרימנהו לנכסי וא"ל ר' יהודה שקול ד' זוזי ושדי בנהרא כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללהו על ש"פ וכו' ופריך הגמרא אפילו פרוטה נמי ומשני לפרסום מילתא ופסק הרמב"ם בהלכות עירוכין דבעי דווקא ד' זוזי ולא סגי בפרוטה. אבל הרי"ף בפ"ק דע"ז פסק פרוטה סגי והקשה הר"ן הא בגמרא בעי דוקא ד' זוזי. ונראה דסבירא ניה להרי"ף הא דבעי לפרסום מילתא לא בהקדש דיהיה ח"ו חשד דהוא מועל בהקדש בלי פדיון דבזה לא נחשדו ישראל למעול מעל בהקדש ועיין ריטב"א ב"מ פרק הזהב והבאתיו לעיל סימן ס"ו דעל הקדש כל אדם נאמנים דלא נחשדו שמעלו בהקדש רק שם דאחרימנהו לנכסים והיה מקו' לומר דנתכוון לחרמי כהנים כמו דאמר עולא באמת אלו הוינא התם הוי יהבי הכל לכהני ולכך צוה להשליך ד' זוז לנהרא לפרסם שסתם חרמים לגבוה ולא לכהנים אבל במחרים להדיא לגבוה או המקדיש א"צ פרסום וכמ"ש ולכך השמיטו הרי"ף ולדינא פסק היש"ש כרמב"ם דבעי ד' זוז ונראה בהקדש דמים דלפי' רש"י ותוספת לא חל כלל רק מפני מראית עין הצריכו חכמים פדיון בזה לכ"ע סגי בזה בפרוטה כי אין מגמרא ראיה דאתמר בחרם גבוה דחל ד"ת: