אורים ותומים, תומים · סימן קי״ז, י׳

כמו קדושת הגוף המחבר נמשך אחרי דעת תוספות ורש"י דס"ל כי אמרינן הקדש מפקיע שעבוד היינו קדושת הגוף אבל קדושת דמים לא והנה תנן במשנה בעירובין המקדיש נכסים והיה עליו כתובת אשה וב"ח הפודה פודה ע"מ ליתן לב"ח חובו וכו' וקאמר הגמרא למה הפודה פודה וכו' משום דר"א שלא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלי פדיון וזהו לפירושם ניחא דמשנה איירי בקדושת דמים ואם כן קו' הגמרא למה לן פדיה כלל הא לא נפקע שעבודו ומשני מ"מ מפני מראית עין בעי פדיון אבל דעת הרמב"ם דאף בקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד רק לאחר הפדיון חוזר הב"ח עליו ולכך מתחילה הפודה פודה אותם בדבר מועט כי יודע שאח"כ יבואו ב"ח ויטרפו ממנו והטור הביאו הכריע כדעת התוס' והנה דעת הכ"מ וכ"נ דעת הלח"מ והג"ת ברמב"ם דפריך הגמרא למה קתני הפודה פודה הקו' דלמה יפדנו אחר יתן מלוה ש"פ להקדש ויפדנו ויהיה לו בחובו וע"ז משני הגמרא שלא יאמרו הקדש יוצא בלי פדיון וצריך דוקא אחר ולא המלוה לפדותו והקשה הג"ת הא בפ"ב דפסחים אמרינן הקדיש לוה אתא מלוה פריק כדתנן וכו' והא לדעת הרמב"ם א"א למלוה לפרוק כלל ודוחק לומר דמלוה דנקט לאו דוקא רק איש אחר: ונראה דוודאי ההבדל שיש בין אחר לב"ח הוא הב"ח אין נותן רק פ"א ויאמרו הבריות הקדש יוצא בלי פדיון הראוי רק בש"פ משא"כ בפודה אחר הא נותן כל דמי פדיונו רק אינו נותנו הכל להקדש כי אם פ"א להקדש והנשאר לב"ח סוף כל סוף נתן כל דמי פדיונו וזהו נכון ולפי זה ה"מ לדינא דמשנה דהיה אסור לפדות ההקדש כי אם בשוי הראוי אבל לדידן ובזמן הזה דמותר לכתחלה לפדות שוה מנה בפ"א אם כן אין הבדל בין מלוה לאיש אחר דהכל פודין רק בפרוטה וא"כ גמרא דפסחים אתיא לזמן הזה והבעלים שוים כמו אחרים ולפ"ז לדידן אין נ"מ בין דעת התוס' והרמב"ם דלכ"ע צריך פדיון אפילו בקדושת דמים ובפ"א שפודה ב"ח גובה חובו ובזה"ז אפילו מלוה עצמו פריק וא"כ קשה על הטור לאיזה צורך הביא דיעות האלו והכריע כדעת התוס' דהא לדינא לא נ"מ וכבר נדחק בזה בפרישה ולא תי' דבר המתקבל בדעת ומה שנראה כי יש הבדל אי בעת הקדש פקעה שעבודו רק לאחר הפדיון חל חובו כמ"ש הרמב"ם או לא פקעה כלל ונ"מ דרך משל באפותקי דגובה שבח דיאמר קרקע שלי השביח כדלעיל בסי' קט"ו באריכות וא"כ אם הקדישה ובעודנו תחת הגזבר הושבח ונתייקרה ואח"כ פדהו לשיעת התום' דלא פקע בעת הקדש שעבוד כלל רק למראית עין צריך פריקה א"כ יטעון קרקע שלי השביח כמו בשארי אפותקי אבל לדעת הרמב"ם הא הוא בכלל עשה שורו אפותקי דהקדש מפקיע מידי שעבוד דלדידיה אין הבדל בין קדושת גוף לדמים ואם כי אח"כ לאחר הפדיון חוזר וניעור שעבודו מ"מ מה שהושבח בעת ההקדש קודם פדיון אין לו בו ולא שייך קרקע שלי השביח ונ"מ טובי ואפשר דאפילו בזוזי יכול הפודה לסלקו כי שעבדו של אפותקי נפקע בהקדש רק אח"כ חל עליו חובו תו ליכא אפותקי ומסלקו בזוזי ונ"מ טובי ולכך הכריע הטור כתוס' ודוק: