אורים ותומים, תומים · סימן קט״ז, ו׳

דוקא כשעדים מעידים וכו' כ"כ רבינו יונה הובא ברא"ש ב"ב פ"ג וקשה דבגמ' דף קס"ט אמרינן דכל טרפא דלא כ' ביה קרענוהו לשטרא דמלוה לאו טרפא הוא וא"כ אפשר ר' יונה מיירי בנגזל דסתמא דמילתא איירי בנגזל דאיכא שם לקוחות אבל בטורף בב"ח יאמר הנחתי לך מקום ובנגזל שפיר חיישינן דלמא טריף והדר וטריף אבל בב"ח שבא לטרוף מלוקח חוזר לגבות מלקוחת מה חשש יש כאן הא צריך לקרוע שטר חוב של מלוה ואם יבא שני' הא אין שט"ח בידו שכבר נקרע ותו לא מצי טריף כלל ודי אם בטענת גזילה לא מהני עדי מכירה עד שיעידו שהיו. לבדם וא"כ תו ליכא למיחש דאם יבא לבסוף בעדי גזלה הא כבר תקנו שאי אפשר לטרוף אם אינו מברר שהיה רק אלו עדים וכי יברר בשקר ומה צורך לתקן שלא יטרוף בעדים אם בא שטרפה הימנו המלוה והא שטרו נקרע וצריך עיון: ולכן מה שנראה לרבינו יונה דס"ל דיש כאן חשש דודאי עיקר איך אפשר לטרוף משעבדי הא יטעון לגבי מלוה הטורף הנחתי לך מקום וצ"ל כמ"ש התוס' דאיירי דלית ליה למלוה דאקני ולכך לא מצי טריף מהנך נכסים רק מן שדה שיש ביד לוקח דאינו דאקני והלוקח יכול לטרוף אותו וא"כ לפ"ז יש כאן חשש ערמה דהמלוה יש לו ב' שטרות בלתי דאקני וא"כ אין לו מקום לטרוף רק מן אותו שדה הנמכרת ללוקח וזהו אין מספיק לגביות חובות שנים ויצא המלוה נקי בחוב אחד ואם יהיה ללוקח מקום לגבות בעידי מכירה הרי כאן חשש קנוניא על לקוחות שלקחו השדה שקנה המוכר אחר הלואת המלוה ולא משתעבד ליה דראשון יגבה המלוה עם שטר אחד משדה של לוקח ויקרע השטר ויחזור הלוקח בטרפא כדין ויגבה מן לקוחות שקנו אחריו ואח"כ יתחבל עם המלוה להניחו בתוך השדה ויבא בשטר השני דג"כ לית ביה דאקני ויטרוף אותו שדה כי לאותו שדה א"צ דאקני ויקרע השטר ויבא לגבות בו בטירפא כראוי מן לקוחת ויפסידו לקוחת שלא כדין כי באמת כיון ששדה ההיא ניתן למלוה על שטר א' שטר שני מה עבידתא וזה פשוט ולכן צריך שטר או כת עדים אחת בלבד וא"כ א"א לטרוף פעמים בשום אופן דצריך לקרוע שטר בעת טירפא או בכת עדים אחת הלא יעידו עדים אם כבר העידו בב"ד ופשוט. או י"ל שמלוה דאין לו דאקני אין לו לטרוף רק מן לוקח הזה ולא מן לקוחת שקנו אחריו וא"כ יש לחוש מתחילה יטרוף המלוה בחובו ואח"כ יבא הנגזל ששדה זו שטרף מלוה גזולה וא"כ הפסיד מלוה חובו דא"י לילך על לקוחת שקנה הלוה ומכר אח"כ ויתחבל הלוקח ויבקש מנגזל להניח אותו בתוך השדה הנטרף ומידו יטרפו הנגזל ויבא הוא ובעדים שבידו ויטרוף מלקוחת דמשתעבדים לו ויגבה שלא כדת כי הוא קרנו כבר נפרע וחוב של מלוה אינו מוטל עליהם לפרוע ודוק וכמו כן י"ל דיש לב"ח שני שטרות על שדה זו אפותקי ואין שדה זו מספיק רק לחוב אחד ויגבה מזה הלוקח והוא יטרוף ויקרע השטר ואח"כ יעשה קנוניא להניח ללוקח בתוך השדה ויבא בחובו השני ויטרוף ויקרע השטר ויגבה מלקוחת או שזה השדה ירש המוכר או לקחו ועל המוריש או המוכר ההוא חל השני חובות ואין לו שעבוד על נכסי לוקח רק על שדה זו שירש או לקח ויגבה ויחזור ויגבה בשני שטרות ויהיה אחד שלא כדין. וא"כ קשה באמת למה לא קאמר הגמ' בכה"ג ואמר דוקא בנגזל אמת הך קושיא דאפותקי י"ל היינו נגזל כמ"ש התוס' כי אפותקי הוי כמכורה והוי נגזל אבל אידך אנפי איך השמיט הגמרא ודאי לדעת מחבר י"ל דבגמרא פריך סוף סוף לקוחות הדרי לגבי מוכר ותירצו לוקח לא מפייס בזוזי דארעא קיהיב וקשה עדיין מפייס בזוזי דכי יגיע לו זוזי ממוכר יתנו לטורף ושומא הדרא וא"כ אזלי לגבי מוכר וצ"ל בנגזל לא שייך כן ולכך הוצרך הגמ' לאוקמי בנגזל דלולי נגזל היה מתקנים ולכתוב כל שטרא בטל וכו' אבל כיון שבנגזל ליכא לתקן דלוקח לא מהדר לגבי מוכר וא"כ כיון דלא מהני ואין כותב שובר אף לגבי הך גוונא חיישינן כמ"ש. אך זהו למ"ד דשומא הדרא ללוקח אבל לשיטת רבינו יונה וכן הטור דס"ל דשומא לא הדרא ללוקח קושיא הנ"ל במקומו וצ"ל בלא"ה צ"ל בתוס' דהקשו דלכתוב ג"כ בשטרי הלואה כל שטרי פסולים וכו' ולכאורה י"ל דמה קושיא הוא יגבה בשטר זה דבאמת כשר מלוקח ויקרע לשטרא ואח"כ יעשה קנוניא עם לוקח למהדר ליה השדה ויבא בשטר שני ואי דיש שובר לגבי לוה הלוקח בכיון לא ילך ללוה ויניח לב"ח לטרוף כדי שיבא שנית לגבות ולטרוף וצריך לומר דס"ל לתוס' דקושיא זו ג"כ בגמ' בכותבין שובר וע"כ צ"ל דאין ב"ד מגבין למלוה עד ישאלו ללוה אם לא פרע ולאו דוקא לקוחת וא"כ ליכא קנוניא וקשה לפ"ז הא דתקנו חז"ל כל טרפא דצריך לקרוע שטר כדי שלא יגבה פעמים ה"ל לתקנו (דהא בלאו הכי צריך להיות בידיעת הלוה לידע אם לא פרע' ליתן בשעת גביה שובר על חובו כתוב ביה שכבר טרף מלוקח וא"כ תו ליכא חשש דיטרוף שנית דהא אין בית דין גובה חוב רק בידיעת הלוה כמ"ש והוא בידו שובר שכבר טרף ואיך אפשר לטרוף שנית מן שדה ההוא ולכך קאמר הגמרא דעדיין לא הועילו בתקנה זו דיש חשש נגזל וכו' וא"כ דתו לא תקנו תקנה זו לכתוב שובר הדרו כל החששות הנ"ל לדוכתי גם בב"ח בשני שטרות וא"ש ובזה מיושב קושיא דלמה באבד שטר מכר כותבין דלא יהיה לו כלל אחריות נכתוב לו אם יטרוף נגזל לא יהיה לו אחריות אבל אם יטרוף ב"ח יהיה לו אחריות דלכאורה בטריפת ב"ח ליכא חשש אבל לפמ"ש ניחא דיש לחוש כמש"ל ודוק. (והא דלא משני הגמרא כך בב"ב בהא דאין כותבין שני שטרות על מכר באחריות ופריך הגמרא דליכא חשש במלוה דצריך לקרוע שטר ולא משני מהך טעמא דעדיפי מיניה משני בחשש גזולה אבל באמת גם זה איכא למיחש אך זה דוחק) ובזה ניחא מ"ש שכותבים לו שנטרף הימנו לראיה לתבוע הלוה דנתקשה הסמ"ע ודרישה דיגבה מב"ח ואחר כך מן משעבדי בשטר דאין הכוונה דתיכ יגבה רק ניתן לו לראיה לראות בעת הכושר לתבוע הלוה דהיינו אם הלוה מודה שאין לו נכסים אחרים מה שכבר מכר ואין ללוקח דאקני א"כ תו ליכא למיחש שיטרוף עוד מלקוחת ולגבי לוה איכא שובר. או אם הב"ח הוא אביו של הלוה ומת ותובע ממנו דליכא למיחש לקנוניא דהוא גופיה הב"ח. וכמו כן אם הטורף לאחר שטרפה מכרה ללוה הרי זה חוזר דליכא כאן קנוניא שהרי השדה תחת ידו ולכך דייק לראות הרצון שיש מציאות שיש מקום לגבות ולכך צריך בית דין ליתן לו כתב ראיה על הטריפא כדי שיוכל לגבות בעת הכושר. ולדברי הסמ"ע קשה א"כ למה תקנו חכמינו ז"ל לכתוב בשטר שאבד דלא למגבי כלל הוה ליה לתרץ לגבות מב"ח אלא ודאי דליתא וברור דהכוונה כמ"ש ודוק: