אורים ותומים, תומים · סימן קט״ז, ה׳

דמתנה אין לה קול כ"כ המ"מ בפי"א מהלכות מלוה בשם רשב"א אלא שלא הבנתי דמתנה שנתן וקיבל אחריות נכסיו על מתנה ההוא במה ישתעבד נכסיו וכי בדברים בעלמא משתעבד הלא לא קיבל כלו' מן המקבל שיזכה בעבורו להיות חל שעבודו על נכסיו ובשלמא במוכר בשביל המעות משעבד נכסיו אבל במתנה וכי בדברים בעלמא יכול לשעבד וצ"ל בקנין שהקנין שעבד נכסיו וא"כ קשה הא קנין י"ל קול וסתם קנין לכתיבה עומד ואית ליה קלא ועיין בר"ן פ' הנושא בכתובות דהביא להדיא דעת רשב"א דאין אדם יכול לשעבד עצמו בדברים אפילו באומר חייב אני לך מנה ודלא כרמב"ם ועיין לעיל סימן מ' ומכ"ש דאין להתחייב עצמו באחריות בלי קנין כלל רק בדברים. ודוחק לומר דס"ל לרשב"א כדעת הרא"ש דכל קנין שלא נכתב לבסוף לית ליה קלא כי לא מצאנו זה לרשב"א כלל. ולכן לענ"ד נראה העיקר כמ"ש הכה"ג בשם חכם אחד בסימן מ"ג אם הקנין היה מהצורך לעצם הדבר דלולי כך לא היה הדבר נקנה לא אמרי' ביה סתם קנין לכתיבה עומד ומיושב ביה קושי' רבות בהא דמשני בשמואל משקנו מידו ומ"מ צריך לימלך לכתיבת שעבוד וכמ"ש התוס' בב"מ דף ט"ו וכן בערב דמהני בקנין ומ"מ לאחר חיתום שטרות נוטל רק מב"ח: ואף שהרב כה"ג השיג עליו לא הביא ראיה ברורה לסתור ובזה כמעט הדבר מוכרח וצ"ע: