היתר על הוצאה וכו' זהו דעת גדולי מורים שהביא הרמב"ם והש"ך בירר מנוסחאות מדויקת שאין דעת הרמב"ם מסכמת עמם וכן נכון דרחוק מסברא שיחלוק הרמב"ם אדעת הרי"ף רבו. אבל מ"מ גדולי מורים ההם גדולים בתורה היו וצריך התבוננות בדעתם איך יחלקו אגמרא שלמה דקאמרינן ושמואל במה מוקי לה אי בב"ח מי אית ליה הוצאה וצ"ע. ונראה דס"ל ודאי אי דאקני מדינא משתעבד א"כ יפה נדון דאין ללוקח כלל הוצאות כי מי הכריחך ליקח שעבודי ואם הוצאת לך תגבה אותם מן מוכר. אני לוקח וטורף שעבודי אבל אם דאקני משורת הדין אינו משתעבד רק מכח נעילת דלת כמ"ש הרשב"ם ב"ב וא"כ בזו ודאי הבו דלא לוסיף דעכ"פ יש לו ליתן ללוקח הוצאות דהא בזה דנותן הוצאות ליכא נעילת דלת דמה נעילת דלת אם נותן לו מה שהוציא הלא אלו הוא רוצה להשביח היה ג"כ מוציא ואדרבא עי"כ מכניס הלוקח עצמו בתגר להשביח השדה כי יודע דעכ"פ יגיעו לו הוצאותיו משא"כ כשמפסיד הוצאה מהכ"ת יהיה הלוקח מכניס עצמו להוציא הוצאות ולהשביח השדה ומחר יבא איש אשר לא עמל בו ויקחנה. ולפ"ז הך אי דאקני משתעבד מדינא או לא תליה בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ ודאי משתעבד מדינא דהא יכול להקנות וכן לשעבד דבר שלב"ל משא"כ לרבנן דאין יכול לשעבד דשלב"ל מדין רק משתעבד מכח נעילת דלת כמ"ש רשב"ם להדיא. וכבר הקשו שמואל דבעי אי דאקני משתעבד לפשוט מנפשיה דהא אמר ב"ח גובה שבח וש"מ משתעבד ותי' רשב"ם ב"ב דאליבא דר"מ קאמר ליה ע"ש ולפ"ז א"ש דשמואל ודאי ס"ל דגובה שבח בלי הוצאה דהא שמואל אמר למילתא אליבא דר"מ ולר"מ מדינא משתעבד וא"כ לית ליה הוצאה וגם הגמרא פריך שפיר הך ברייתא שמואל במה מוקי ליה דל"ל לרבנן א"כ תפשוט דאקני משתעבד ועכצ"ל הא מני ר"מ היא ולר"מ הא לית ליה כלל הוצאה כמאמר שמואל ב"ח גובה שבח בלי הוצאה וקשי' שפיר אמנם לדידן דקי"ל דלא כר"מ ומ"מ דאקני משתעבד ומטעם תקנת נעילת דלת א"כ שורת הדין ליתן עכ"פ ללוקח ההוצאה וא"ש. וי"ל דהיה לגדולי מורים ההם ראיה דס"ל כדעת התוס' דמהך דבכורות מוכח דמיתומים אף דאין להם על מי לחזור גובה שבח וא"כ קשיא להו קו' התוס' הך דלקמן בפ' המקבל יתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אימר אביכם השביח וכו' דמה נ"מ הא אף משבח יתומים גובה וכבר האריכו בזה כל מחברים ולכך ס"ל כדעת רמב"ן כמש"ל בסימן קי"א דאף לגבי יתומים צריך דאקני וא"כ לדידן דלא קי"ל כר"מ כמו דצריך לשלם ללוקח הוצאות אף ליתומים צריך לשלם דלגבי הוצאה לא שייך נעילת דלת וא"כ טוענים יתומים אנו השבחנו החזר לנו הוצאות והוא טוען אביכם השביח ואין להם הוצאות וא"ש ודבריהם דברי חכמה בנוי על אדני השכל אך לדינא מ"מ הלכה כדעת רוב מחברים דאין להלוקח הוצאה כיון דיש לו על מי לחזור וכן הכריע הש"ך ונכון:
אורים ותומים, תומים · סימן קט״ו, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
