אורים ותומים, תומים · סימן קט״ו, ב׳

ששבחו נכסי' מאליהן עיין אורים דבזה א"צ דאקני כיון דגובה כל השבח והקשה הג"ת הא דפרכינן ב"ב אי דאקני לא משתעבד איך קתני לשבח קרקעות וכו' ודחינן ר"מ היא לימא דמיירי משבח ממילא דבזהו אינו ענין לדאקני כלל וכמו כן הא דפרכינן אח"כ לשבח וכו' ואי איתא חצי שבח מבעיא ליה נימא דאיירי בשבח ממילא דטורף כל השבח. והש"ך דחק לישבו דלשון והשביחה דקתני בברייתא מורה על שבח מחמת הוצאה וזהו דקדוק קלוש דהא גופיה קשיא הברייתא דביקש לפרש המשנה דקתני אין מוציאין לשבח קרקעות מנכסים משועבדים כיצד למה שביק הך שבח דממילא דגבי' כוליה מלוקח ונקט הך שבח לחוד דאין לו רק החצי ועוד הא הך ברייתא הגמרא בב"מ מתרץ ליה ומגיה אותה ע"ש בגמרא דף י"ד ע"ב ובתוס' ד"ה תריץ וכו' וא"כ יותר נקל להגיה הך מילת והשביח' והושבחה שנשתבחה מעצמה ובלא"ה הך ברייתא משבשתא. ובאמת באסיפת זקנים הביא קושיא זו בשם כמה גדולי חקרי לבב. ואין שם על לב דקדוק קלוש של הש"ך וברור מטעמים שכתבתי כי הא הך ברייתא משובשת היא בלישנא ע"ס בגמרא. ונראה ליישב דודאי בהך דפריך ואי איתא חצי שבח מבעיא ליה לא קשה קושיא הנ"ל די"ל כמ"ש דהוא גופיה קשיח דהברייתא דביקש לפרש המשנה לשבח קרקעות למה בחרה לפרש שבח דממילא לבד ולא שבח מחמת הוצאה דגובה חצי שבח ולפרשו דגם זה חוזר הלוקח וגובה קרן מנכסים משועבדים והשבח מבני חורין ואין לו מבעל חוב הוצאות וגם אין מגבה השבח מקרן כמש"ל בזה באריכות. וזהו קושית הגמרא חצי שבח מבעיא לי דה"ל למתני זה ג"כ ולכך יפה תי' גובה חצי שבח ולא קשה איך קתני סתמא דלא פסיקי ליה דשבח ממילא גבי כל שבחא וא"ש. אך קושיא ראשונה קשה דהא אז אמרינן דשאר שבח לא משתעבד כלל. א"כ אדמוקי ליה כר"מ נוקי ליה בכה"ג. ונראה דבלא"ה הקשו התוס' ב"מ יעמיד אותו בלוקח מגזלן או שעשהו אפותקי ולכן נראה דא"כ עדיין קשה דקתני בבכורות דאין האשה נוטלת לא בראוי ולא בשבח ולא בנות במזונתן וכתב הרא"ש הא כל ב"ח אינו נוטל בראוי ומה אריא אשה ובנות דנקט ותי' הרא"ש משום שבח נקט ליה דב"ח נוטל בשבח רק מקולי כתובה שנו שם ואם כן לפ"ז מוכח דב"ח נוטל שבח וליכא למימר בשבחה דממילא דהא אמרינן שם וכולן אין נוטלים בשבח ואמרינן לאתרי מאי לאתויי שבחה דממילא משמע דהך שבח דאיירי בהו תחלה במשנה איירי בשבח דמחמת הוצאה ומ"מ מקולי כתובה שנו ובפרט למאן דס"ל ב"ח נוטל כל שבח דממילא ושם אמרינן שבח דממילא אינה נוטלת וש"מ מקולי כתובה וא"כ מוכח דרישא מיירי בשבח מחמת הוצאה ג"כ רק מקולי כתובה דאל"כ למה נקט באשה שהוא מקולי כתובה מילתא דשבח דגם ב"ח אינו נוטל דהא צריך לומר מקולי כתובה וה"ל להודיענו שבח ממילא ומכ"ש שבח דהוצאה אלא לדיוקא דב"ח נוטל הכל וזה פשוט. דלהך מ"ד דב"ח נוטל כל שבח דממילא מוכח ממשנה דהכל מקולי כתובה ודוק וש"מ דב"ח נוטל וא"כ מוכח דאקני משתעבד ובזה א"א לומר בלוקח מגזלן דהא האשה ובנות ב"ח הן וגם ליכא למימר אפותקי דמלבד דבאשה בכתובה לא שייך אפותקי דהא איכא תקנת שב"ש דכל הנכסים אחראין אף גם בנות במזונתן אינו כתובים כלל רק מתנאי ב"ד הוה כתובים אצל בני חורין לבד אבל מ"מ אפותקי א"א לצייר בהו כלל (ועיין מש"ל בסימן קי"א בישוב הקושיא לרמב"ן ע"ש) וא"כ מוכח דב"ח גובה בכה"ג והקושיא במקומו ועכצ"ל דר"מ היא דסבירא ליה דאקני משתעבד ואם כן הכל מיושב ולכך בחר הגמרא בהך תי' דמוסב על הכל ודוק כי בזה מיושבים כל קושית: