אורים ותומים, תומים · סימן קי״ד, ה׳

ולא יהיה כל החוב פרוע אין שומעין לו צ"ע כי המחבר העתיק הך דינא ונמשך אחרי הרא"ש והטור והם ס"ל דשומא לא הדר' ללוקח כלל רק קודם החלטה ביקש הלוקח לבטל השומא ולסלקו ובזה מחלק הרא"ש בין מסלקו בכל החוב או שנשאר לו חייב על חובו אבל לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל שומא הדרא ללוקח וא"כ השתא בגבה חובו בהחלט יכול הלוקח לסלקו מכ"ש מקדם טרם שהורידהו למלוה בנכסים שיכול הלוקח לסלקו דהא שומא הדרא ומה לי בכולו או במקצתו וזה ברור ואם כן המחבר דפסק לעיל סימן ק"ג דלוקח יכול לסלק דשומא הדרא אם כן לא הוי ליה להביא הך דינא וצריך עיון. וצריך לומר דכתב כן לדעת האומרים לעיל סי' ק"ג דבעבר זמן יכול למכור הקרקע וא"כ י"ל דהמלוה מכר קרקע זו אפילו קודם שומא והכרזה לאחר וא"כ ליכא דינא דשומא הדרא דזבנא אורתא לית ביה משום שומא הדרא רק בלי שומא הדרא הלוקח מבקש לסלקו במעות ובזה מחלק המחבר בין לסלקו בכל החוב או לא. ועין ברא"ש דכן נר' דהיה מהר"ם מפרש הך דתרי אפדני בזה אופן. אוי"ל בב"ח מאוחר שגב' קרקע בב"ד ואח"כ בא ב"ח מוקדם לטרוף הימנו שייך ג"כ דין הנ"ל כי יכול לומר אני אתן לך זוזי והקרקע כבר גביתי וא"כ תלי' אם מסלקו בכל החוב או לא אבל שומא הדרא לא שייך כאן דמה ישר וטוב יש בב"ח שני יותר מראשון וא"ש וא"כ מוכח דאף בב"ת הדין כן ועיין לקמן סי' קט"ז ס"ק א' מ"ש בזה: