אורים ותומים, תומים · סימן קי״ד, ג׳

שומא והכרזה וכו' זהו דעת רמ"א דס"ל לדעת רבינו יונה בשומא והכרזה לבד שוב א"י לסלק ושומא לא הדרא והך עובדא דתרי אפדני הנ"ל דקי"ל כרבא דהיה הלוקח מסלקו בזוזי היה קודם גמר הכרזה והא דטרף אפדנא ראשונה ודעת הר"ם שם ברא"ש דכבר מכרה כבר כתבתי לעיל סי' ק"ג דס"ל כהנך רבוותא דיכול למכור בהגיע זמן וכמש"ל באריכות אבל דעת הסמ"ע אינו כן רק אף דנגמר שומא והכרזה כל זמן דלא היה חלטה או הורדה עדיין יכול הלוקח לסלקו רק בשכבר ירד לתוך שדה בזו שומא לא הדרא ללוקח. ולכך קשיא ליה דברי רמ"א במ"ש דשומא לא הדרא ותי' דמיירי דאינו מסלקו בכל החוב וזהו אינו בכוונת הרמ"א כלל. וכ"כ הש"ך אלא דהש"ך כתב דהסמ"ע טעה וזה אינו כי לדינא נראה נכון כסמ"ע דכ"ז שלא הורידו למלוה והלוקח רוצה לסלקו בכל החוב יכול וכ"כ הרא"ש להדיא דהורידו לב"ח וכפל הדבר לבסוף ג"כ דהוריד לב"ח אבל בלי הורדה לא וכן מבואר בריטב"א לכתוב' דס"ל ג"כ כרבינו יונה דשומא לא הדרא רק ללוה ולא ללוקח ומ"מ כתב דצריך להיות שטר חלטה למלוה אבל מקדם זה יכול הלוקח לסלקו. וצ"ל הטור דהעתיק שומא והכרזה והשמיט הורד' דהו' בכלל הכרזה כמ"ש דלוקח אוכל פירות מכי שלמו ימי אכרזת' והכוונה הורדה וכן י"ל בהרא"ש דפי' מתחילה דהנך עובדא דאפדני היה קודם שהכריז וקשה מה דוחקא לימא דהיה בתר הכרזה רק קודם הורדה די"ל היינו לא אכרוז דגמר הכרזה היינו הורדה והחלטה. ועוד נראה דכי אמרינן דכל זמן דלא ניתן החלטה למלוה יכול הלוקח לסלקו היינו לדידן דקי"ל אינו אוכל פירות עד דשלמו ימי אכרזתא והיינו חלטה כמ"ש מחברים וא"כ עדיין אין ברשות הטורף דלא יהיה הלוקח מצי לסלק אבל לפי דעת אביי שם בפ' המפקיד דתיכף מחתימת אדרכתא זכה בפירות א"כ הוי כגבוי וא"י לסלקו וא"כ בהנך עובדא דתרי אפדני היה ג"כ אביי ולאביי אלו נעשה שומא והכרזה א"י לסלקו ולכך הוצרך הרא"ש לפרש דלא היה כלל הכרזה אבל לדידן אף דהיה לו הכרזה כל זמן דאין לו הורדה לכ"ע יכול לסלקו: