שמכר או נתן וכו' בטור נתן טעם דלא סמכה דעתו עליהן דיכול להבריחן ותמה הסמ"ע הא אפילו עשהו אפותקי אין טורף משום דל"ל קלא וה"ל למימר הטעם דלית ליה קלא ותי' הסמ"ע דחוק. והש"ך תי' דהוצרך לומר כן לבתר תקנת גאונים דחזרו מטלטלין להיות דינ' שוה לקרקעות. ואגי תמה א"כ יאמר בטור מה יאמר בר"י ב"ק דף ל"ג ע"ב דקאמר הגמרא ש"מ לוה ומכר מטלטלין ב"ח גובה מהם בתמי' ופרש"י והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעינא ולא סמיך מלוה עליה ואמאי יטרפן מלוקח עכ"ל והלא רש"י לדינא דגמרא קאמר ומ"מ נתן הטעם דיכול להבריחן ולא סמכה דעתו ולא נתן הטעם דלית ליה קלא. אבל באמת לא הבנתי קושיתם דבשלמא השתא דמטלטלין לא משתעבד רק אפותקי מסתבר להשתעב' דהא סמכה דעתו ולכך באמת לדעת רוב מחברים גובים מיתומים ע"ז אמרינן דלית ליה קלא דאין עדי שטר מוציאן קול דזהעשה מטלטלין לאפותקי משא"כ אלו שורת הדין מטלטלין להשתעבד דהוי סמכה דעת' א"כ איך שייך לית ליה קלא הלא מלוה בשטר עדים מוציאין קול שלוה וא"כ כשמעו שלוה ממילא יודע דמטלטלין שלו הם משועבדים וימנע מליקח ומה לית ליה קלא שייך בזה. ולכך הוצרך לומר דלא משתעבדי כלל ולא נ"מ ללוקח בכך אף דידע דלוה ואי דעשה אפותקי זהו לא יודע הלוקח דזהו אין עדים מוציאין קול ופשוט ונכון ולק"מ:
אורים ותומים, תומים · סימן קי״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.