אורים ותומים, תומים · סימן קי״ב, ג׳

יכול לחזור בו הוא דעת הרשב"א והש"ך נטה ידו להכריע למולו מסברא ומש"ס דמהכ"ת יעלה על דעת ששעבד לו כבר וכל זמן שלא החזיר מעותיו יהיה יכול לחזור בו הא ע"ד זה הלוהו. והנה דבר זה בלתי מובן דמלבד די"ל איך הלוהו ע"ז ומי מעכב קודם הקנין שלא יקנה השדה כלל וכדומה אף גם א"כ לר"מ בקונה פירות דקל ויהיב ליה זוזי וכלה הנך זוזי ומ"מ יכול לחזור בפירות קודם שבאו לעולם אף שזה צועק החזיר לי דמי קנין מ"מ זוזי הם בהלואה והמקח בטל ואף זהו כמוהו. אף גם הא דנחלקו המחברים למ"ד יחלוקו אי הטעם משום דחל שעבודן כאחד או חזרה וזה כ"ע מודים מה דס"ד בגמרא לבתרא משתעבד ליכא שום טעם רק מכח חזרה וכ"כ ר"י בן מגאש לחדושיו לב"ב וכן רשב"ם וכן כל מחברים וזולתו אין טעם בדבר דלמה ישתעבד לבתרא בלבד והש"ך דנתן טעם דלכך יחלוקו דודאי דראשון מחיל הואיל מקבל מעות מהשני לקנות בו מלבד דזה אינו תי' בירש מאביו למה בזה יחלוקו ומה טיבו של מעות בזה אף זהו אפשר לומר ביחלוקו דניחא ליה לראשון שיקנה במעות קרקע ועכ"פ יהיה לו שעבוד בדבר מה אבל אם לבתרא משתעבד לבד מה הנאה ותועלת יש לראשון דלמחול ונשתקע הדבר ולא נאמר ואין לך טעם רק מכח חזרה וא"כ אם עלה ברוח הגמרא דיהיה חזרה ויועיל איך יאמר הש"ך דלא מסתבר אם לגמרא סבירא ומסתבר איך לא יסתבר לדידן ולא על הרשב"א תלונתו כי אם על הגמרא לכן אין בדבריו מהסברא ממש. וכמו כן מה שטען מהש"ס דלמה מחחרים כשרים אולי לוה בניסן ושעבד דאקני ובאייר חזר דרך כלל מכל הלואות שלוה ושעבד דאקני והם דאחרו השטר לסיון אבל השעבוד מאוחר לחזרה ואם אח"כ קנה בתמוז חל שעבודו וטורף מלוקח שלא כדת. קושי' זו ג"כ קשה להך ס"ד דלבתרא משתעבד מטעם חזרה וא"כ ש"מ דס"ל דמצי לחזור ביה מאוחרים מ"ט כשרים בשלמא הך קושי' שהקשיתי לעיל ס"ק א' מאוחרים אמאי כשרים שמא הוא היה מלוה הראשון ועכשיו שהמה אחרוהו נעשה מלוה אחרון ויגבה שלא כדין לא קשיא די"ל רשב"א ס"ל כשיטתו דאקני ט"ס הוא רק ה"מ מסתם דאמרינן חזקה דהתנה על שופרי דאחריות רק ט"ס אבל בהך דלבתרא משתעבד דנימא דהדר מראשון דוקא בדפי' דאקני דחזינן דהדר אבל בדלא פי' לא אמרינן ט"ס ולומר דהדר ביה אדרבא אמרינן באמונתו יחי' ולא הדר ולכך לא פי' אחריות כלל. וא"כ לק"מ מן מאוחרים די"ל איירי בסתמא ומ"מ כשרים דהא דאקני ט"ס אבל משום לבתרא משתעבד ליכא חשש דהא לא פיר' ביה דאקני ולא אמרינן דהדר אבל קושית הש"ך יקשה לגמרא ועכצ"ל דחששא רחוקה שישוי' נפשיה הדריינא ושארית ישראל לא יעשו עולה לחזור משעבודו ולא חיישינן לכך ולכך מותרים לאחר ולא חיישינן להך ריעותא. ולכן כיון דמהך לבתרא משתעבד מוכח דיש בו מהחזרה וכן דעת רשב"א ומרדכי במה שהדין יחלוקו דהוי חזר' אך לא לכולו ולקמן סי' קט"ו בררתי דגם הרא"ש ס"ל כן א"כ מסתברי' דברי הרשב"א דיכול לחזור בו בלי ספק. ואמת יש לי ספק בכותב שעבוד דאקני מעכשיו וכשיהיו לו נכסי' הללו שיקנה או שירש אי מצי לחזור בו לדעת הרשב"א דהא הוא מדמה אותו למכר לדעת ר"מ דאמר ר"ה בב"מ במוכר פירות דקל דקודם שבאו לעולם יכול לחזור בו ולזה מדמה הרשב"א שעבוד דאקני ואלו הרשב"א בפ"ג דקדושין העלה הוא וכ"כ הרמב"ן דוקא בלי אומר מעכשיו אבל באומר מעכשיו אף בפירות דקל א"י לחזור וכן הרי את מקודשת לכשתתגייר בכולם אם אמר מעכשיו תיכף א"י לחזור וא"כ י"ל ה"ה כאן דהא שעבוד אלים מקנין וצ"ל אף דלקמן סי' רנ"ח קי"ל שטר שכתב בו זמן הוי מעכשיו דזמנו של שטר מוכיח וכן אם קנו בקנין כל קנין הוי מעכשיו דלענין זה אפשר לא מהני עד שיאמר בפירוש מעכשיו ובזה היה מיושב הא דטרח בב"ב בשמעת' דמכר פרה וטלית לאשכוחי דלא מעמידו לפני ב"ח ומשני בלקח ומכר לאלתר ופריך הגמרא דלמא דאקני אמר ליה והוצרך הגמ' לשנויי בדאיכא עדים דלא היה לו קרקע שזהו בתכלית הקושי ומציאות רחוק כמ"ש הרמב"ן ולמה לא משני בפשוט דטרם שלקח ומכר לאלתר ביטל בעדים כל שעבוד ששעבד בדאקני יהי' מה שיהיה וא"כ תו ליכא חשש דהא קודם שלקח יוכל לחזור בו אבל לפמ"ש ל"ק דיש לחוש דילמא שיעבד בפירוש מעכשיו ואי אחשר לחזור בו אך לפ"ז צ"ל לפירוש רשב"א דהא אמרינן לוה ולוה וקנה יחלוקו משום חזרה כמש"ל אם כתב לראשון מעכשיו דלית ביה חזרה יהיה לקמא לבד משתעבד ודבר זה חידוש גדול וה"ל להודיענו ולא לסתום ולכן נראה דודאי לר"מ דס"ל דיש בו קנין מהני מעכשיו דלית ביה חזרה וכן הדבר בשעבוד דשעבוד ודאי אלים מקנין. אבל לרבנן דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ורק אלמוהו רבנן לשעבוד לא מהני מעכשיו דכל זמן שנב"ל לי' בי' יד כלל ומצי לחזור ביה ודי דנימא דמשעבד ובזה מיושב הקושי' הנ"ל איך ס"ד לבתרא משעבד א"כ מאוחרים למה כשרים דעדיין י"ל ר"מ היא כדמשני וא"כ איירי בדאקני ומעכשיו או זמנו של שטר מוכיח כנ"ל ולקמא משתעבד ולית חשש הפסד. והגמרא דקשאיל לבתרא וכו' לדידן דקי"ל כרבנן והמ"ל לשנויי על הך לשבח קרקעות נמי כר"מ רק קושטא דמילתא משני אף לרבנן א"ש דתני שבח קתני. ובזו י"ל לרשב"א לכך קאמר שמואל ב"ח גובה שבח ולא חצי שבח בקושי' הרא"ש דשמואל אמר למילתא לר"מ כמ"ש רשב"ם בב"ב ולר"מ לקמא משתעבד במעכשיו. ובקושי' הנ"ל דלמה לא משני בב"ב דעדים מעידים דביטל כל שעבוד דאקני לפמש"ל דידע בקרקע יש לומר דאקני דט"ס הוא רק במטלטלין בזו לא אמרינן ט"ס הוא א"כ לק"מ דל"ל דביטל לשעבוד א"כ קרקע נמי וקשיא במכר שדה למה לא יעיד וא"ש והך דינא של רשב"א בחברת' שייך דס"ל דדאקני ט"ס הוא ועיין מש"ל בדברי הרמב"ם. וכמו כן אם כתב דאקני ונפלו ליה נכסים כשהוא גוסס ומת ומכרו יורשים הנכסים ג"כ יש לספק דכיון דלפי דאמרינן ב"ב דף קכ"ז ע"ב בנכסים שנפלו כשהוא גוסס מודה ר"מ דא"י להקנות דבר שלב"ל וא"כ אף בשעבוד י"ל כן כיון דאז לאו בר קנין ובר שעבוד הם. א"כ לא חל שעבודא או י"ל שעבוד אלים ובאמת אילו הסברא שעבודא דאורייתא חל כשקנה א"כ מה בכך שנפלו כשהוא גוסס השעבוד ממילא חל וכל ענין של שטר הוא רק לקלא אבל השעבוד ממילא חל משא"כ אי אמרינן דאין בזה דאורייתא צ"ע ודוק: ויש לדקדק לשמואל דס"ל בלי דאקני אין גובה מיורשים בבכורות דאשה אינה נוטלת בראוי מה איריא דנפלו לאחר מיתה אפילו מחיים אם נפלו כשהוא גוסס דלא מהני דאקני ומכ"ש לאחר מיתה ודוחק לומר דמשנה כתנא דס"ל ש"ד דא"כ אף משנה דנפל נימא כן ול"ל ר"מ היא. ומכ"ש לשיטת רמב"ן דס"ל לכ"ע אינו גובה מיורש בלי דאקני ולכן צריך לומר אלמהו לשעבודא יותר מקנין ומהני אפילו בגוסס ודוק: