אורים ותומים, תומים · סימן קי״ב, ד׳

ואימתי קנאו הע"ש השמיט הך ואימתי קנאו דמה צריך כיון דמברר בעדים דקנאו ולא ירשו מאבותיו הרי תו על המלוה להביא ראיה אך בש"ע ובטור נאמר אימתי קנאו וכן בבעה"ת שער מ"ג ח"ד דין ב' כתב הרמב"ן וז"ל על הלקוח' להביא ראיה שקנאו ובאיזה יום קנאו ולכן הסמ"ע והב"ח חלקו דביש להמלוה רק עדים שהלוה קנאו אז א"י להוציא וא"צ הלוקח לברר כלום אבל אם יש למלוה עדים שהיה הקרקע מוחזקת ללוה אזי אינו מועיל במה שמברר הלוקח שקנאו דאמרינן מאז ומקדם קודם שלוה מהמלוה קנאו ולכך צריך לוקח לברר אימת קנאו. ולא הבנתי טעמם דמה בכך שהיה הקרקע מוחזקת אם אמרינן דמחזיקינן למפרע אף בקנין ג"כ דחזקה מכח קנין קאתא ואין לך הוחזק יותר דהיא של לוה ביש עדים שקנאו והעיקר דהרמב"ן סיים בטעמו דלכך צריך הלוקח לברר שקנאו ובאיזה יום קנאו דאם לאו מעמידין אותו על חזקתו של לוה ונאמר שלו ושל אבותיו היה מעולם וכו' עכ"ל ולדברי הסמ"ע איך אפשר שהיה של אבותיו הא מייתי עדי קנין וה"ל דאנו אומרים מקדם מתמול שלשום קנאו אבל א"א לומר דהי' של אבותיו ולכן הדבר תמוה בעצמותו ויותר נראה דכך הפי' דאף דלוקח מביא עדים שקנאו אנו אומרים קרקע זו הוחזק נשל הלוה ושל אבותיו מעולם רק מה שהעידו שקנאו דלמא אחרי שמכרו ללוקח הזה קנאו שני' ממנו וזה שכיח ולכך פסלו שטרי מכר המאוחרים ואף דעדים מעידים שלקחו מאיש אחר דלמא הלוקח מכרו לאחר והוא לקחו מאחר ולכך צריך לוקח לברר אימת קנאו לברר שקנאו קודם שמכרו לו ואח"כ א"צ לברר דתו ל"ל דהעמד הקרקע על חזקת אבותיו זה מה שנ"ל ואם כי הדבר דחוק מ"מ יותר טוב משנתחדש דין חדש ברמב"ן: