אורים ותומים, תומים · סימן קי״ב, ב׳

כל מה שהוא ראוי להשתעבד כו' עיין אורים מ"ש בשם ש"ך והוא לתרץ הקושי' דבגמרא דב"ב דף מ"ד פריך הגמרא וליחוש דלמא דאקני אמר ליה ודייקי הא סתמא דאקני הוא אי אמרינן אחריות דאקני ט"ס ולכך משני הש"ך דשם איירי במטלטלין א"ק דקאי על מכר פרה וטלית וזהו אין ט"ס דאקני ויפה כתב ובאמת בהחילוק שכתב הרמ"א דאם פירש במקצת לא אמרינן על הנשאר ט"ס ג"כ מיושב קו' זו דהא שם פי' האחריות מטלטלין א"ק א"כ צריך לפרש דאקני. אלא שיותר נח בתי' הש"ך להבין במה שאמר הגמ' מתחילה כגון שלקח ומכר לאלתר ופריך הגמרא וליחוש דלמא דאקני וכו' והקשו התוס' והרמב"ן בחדושיו בקצור ה"ל להקשות א"כ מכר שדה נמי יעיד דלא מעמיד בפני ב"ח ודחקו שם ולפי הנ"ל ניחא דודאי מהתרצן הראשון לא היה נעלם דיש לחוש לשעבוד דאקני רק ס"ל מסתמא לא אמרינן דשיעבד דאקני עד שמפני חשש זה נפסול לעדות רק ה"מ אם דאקני לאו ט"ס אבל אם הוא ט"ס הלא תיכף בבא שטר לפנינו אנו אומרים דאקני משועבד וא"כ אם אנו חוששין שיבא הב"ח לטרוף בשטר הך חשש דדאקני ממילא הוא דהא אמרינן ט"ס וא"כ א"ש דמשני לקח ומכר לאלתר בשדה לא יעיד כשיבא הב"ח בשטר אמרינן דאקני שעבד ליה ומה יועיל לקח ומכר לאלתר אבל בפרה וטלית אף שיבא בשטרו שיש בו מא"ק מ"מ לא שעבד ליה דאקני ולחוש דיהיה נזכר בו בפי' ס"ל לתרצן כולי האי לא חיישינן לפסול העדות. והגמרא פריך למה לא חיישינן שיבא בשטר מפורש בו מא"ק ודאקני דכל שהוא חשש נגיעת עדות בדרך רחוקה לא יעיד וא"ש וזהו הקושי' ופירוקא ממש ראיה ברורה להאומרים דאקני ט"ס. גם להנך דס"ל בדאקני לא אמרינן ט"ס יש לדקדק הא דפריך הגמרא ב"מ דף י"ד שמואל דאמר אחריות ט"ס אשמואל דאמר שעבוד צריך לימלך נימא דמיירי משעבוד דאקני כמו דאמר שבח שאם יטרפו הב"ח ולכך אמר אף דאקני צריך לימלך כדי שלא יטול הב"ח כל השבח כמ"ש הרא"ש. ודוחק לומר דסתם שעבוד משמע כל שעבוד. והנה הסמ"ע תמה דהטור כתב דהרא"ש ס"ל ג"כ דדאקני ט"ס הוא דלא כן משמע ברא"ש פ"ק דב"מ דכתב דפעמים דב"ח נוטל כל שבח דכתב לב"ח ולא ללוקח דאקני ועיין סימן קט"ו בסמ"ע ופרישה דכוונתו דכתב להדיא ללוקח דלא יטול מדאקני ע"ש וא"צ לזה דהא הרא"ש כתב זה לתרוצי מילתא דשמואל דאמר ב"ח גובה את שבח ולא אמר חצי שבח משום דלא פסיקא ליה דלפעמים נוטל כל שבח בכותב לב"ח ולא ללוקח דאקני. ולפ"ז דקאמר למילתא לשמואל הא שמואל ס"ל בשטרי מכר לא אמרינן אחריות ט"ס הוא כלל וא"כ מכ"ש דלא אמרינן בדאקני ט"ס ואין הלוקח גובה רק בכתב ליה דאקני וא"ש ובהכי ניחא הא דפריך הגמרא ב"ב למ"ד יחלוקו דקתני ב"ח גובה שבח' וכו' ואם איתא חצי שבח מבעיא ליה ולא משני דאיירי דלא כתב ללוקח דאקני. דהיא גופיה קשה הא כל עצמתו של הברייתא רק להודיענו לשבח קרקעות כיצד דקתני דגובהו מנכסי' ב"ח ולמה טרח לאוקמי בכה"ג דפי' ואמר להדיא דלא יהיה נוטל מדאקני ולא תני ליה בסתמ' דדאקני ט"ס הוא ובאמת ב"ח נוטל רק חצי שבח ומ"מ הוי מצי להודיענו שהלוקח שחוזר לגבות חצי שבחו גובה מנכסי' ב"ח ולמה ליה לאהדורי באופן דלא שכיח משא"כ שמואל דס"ל אחריות לאו ט"ס הוא אדרבא סתמא דמילתא לית ליה דאקני ולכך קתני גובה שבח דמשמע כל שבת וא"ש אבל קושית הגמרא שם לדידן למסקנא דקי"ל אף במקח וממכר אחריות ט"ס וא"כ סתמא דמילתא נוטל חצי שבח וא"ש ודוק. ומזו ג"כ ראיה דדאקני ג"כ ט"ס הוא: