אורים ותומים, תומים · סימן קי״א, ט׳

בכל פעם אחזירנה הקשה הט"ז דלעיל סי' מ"ב ס"ט בהקנה ליתן לו אחר פסח ולא פי' איזה פסח צריך ליתן לו פסח ראשון ותי' הט"ז דשם שפיר נתנו הטעם דאל"כ אין לדבר סוף וקץ והשטר נתבטל אבל כאן צריך המקבל להחזירו כל זמן שהוא חי ואם מת ולא החזיר לא נתקיים תנאי ודבר זה לא משמע לקמן סי' רמ"א סעיף ז' בהג"ה דאף על בני המקבל חל התנאי ובידם לקיימם. ובדרישה תי' דכאן צריך להחזיר כל זמן שהנותן חי ויפה דיבר אלו נזכר בלשון תנאי לי דמשמע ולא ליורשי אבל המחברים העתיקו סתם וא"כ אין לדבר סוף כמו לעיל בסי' מ"ב. אבל באמת לק"מ חדא דשם נכתב שטר שהתחייב ליתן לו ט"ו זהובים אחר פסח וא"כ אם אין אתה אומר פסח ראשון אין לדבר סוף והרי נתבטל השטר ובכדי לא כתבו השטר אבל כאן אדרבא עיקר השטר שטר מתנה שנתן לו רת התנאי היה להחזיר וא"כ לא נתבטל השטר דעיקרו של שטר למתנה ויותר שתורע כח התנאי יותר תייפה כח המתנה והשטר בחזקתו ומה בכך שהתנאי ללא יועיל אף לעיל בנותן מתנה לבנו יחידו שלא יחול חוב הוא לבטלה ומ"מ לא משגיחין ביה ואף זה כמוהו וכל כוונת הרא"ש מבלי לבטל השטר אבל כאן השטר קיים והתנאי כמעט ללא יועיל בזה לא משגיחין אך באמת אף התנאי כאן מועיל דאין רשות בידו להכסיף הקרקע ולקלקלה ולשתדף אותה בידים דהא צריך להחזיר לו כמו שקבלה ואם הוא מקלקלה עובר על תנאי וכל שיש מקום לחול התנאי אפי' במקצת לא מיקרי שנתבטל התנאי כך י"ל לדעתם אבל לענ"ד אין כאן נדנוד קושי' דשם יש ל' ספק דאמר אחר פסח ולא נודע איזה פסח נתכוון ואמרינן בזה לקיים השטר יד בעל השטר על עליונה. משא"כ כאן אין כאן לשון ספק כי אמר סתם ע"מ שתחזור לי והואיל ולא גבל זמן פי' הדברים שתחזיר לי אימת שתרצה וא"כ מה בכך דנתבטל השטר כיון דאין כאן ספק בלישנא מהכ"ת לבטל המתנה ולא אמרו הרא"ש שם רק בספק בלשון אבל כאן אין כאן ספק בלשון כלל וסתם הדברים הוי כאמר לו להדיא שתחזיר לי אימת שתרצה דמ"ש סתמא כפירושו וברור: