יתומים קטנים וכו' דין זה מצאתי לרשב"א מקורו בב"ק דף ח' ע"ב דאמרינן אי שתקת ואם לאו מהדרינ' שטרא למרא ופריך הגמרא א"ה נזקין נמי נימא הכי אלא ביתמי דלאו בני פרעון נינהו וכו' ומפרש הרשב"א בחדושיו לב"ק דהך מהדרינא שטרא למרא פירושו או דיבטל מכירה לגמרי או דיתן להם בפרעון חובו הקרקע וקשיא ליה יתומים גדולים למה לאו בני פרעון נינהו יתומים שגבו קרקע וכו' ולכך מפרש הרשב"א ביתומים קטנים איירי ומהדר שטרא להו בפרעון וא"כ כיון דלאו בני פרעון ואין נזקקין לנכסי יתומים קטנים הרי הני בעלי' חוזרים על לקוחת דה"ל כנשתדף וכתב הרשב"א ונ"ל דמהא שמעינן דאי שכיב לוה ושביק ב"ח ביד יתומים קטנים דלאו בני פרעון נינהו השתא גבי מלקוח' ולא מ"ל הנחתי לך מקום וכו' דה"ל כאשתדף עכ"ל הרי דמזה יליף כל דינו ובהך פי' ביתמי דאיירי ביתומים קטנים אין המחברים שוה לו ולא פירשו כן התוס' והרז"ה ורמב"ן ונ"י והרא"ש והטור והש"ע לקמן סי' קי"ט וע"ש וא"כ כשל עוזר ונפל עזור ואין לזה ראיה כלל ומהכ"ת לחדש דין זה ולכך יפה כתב רי"ו דרבי' חלקו עליו והך דינא דרשב"א לא קאי כיון דראי' שלו ליתא וכן התוס' ב"ב דף קנ"ז ע"ב ד"ה גובה כו' טרחו הא דקתני קרן ממשעבדי ושבח מבני חורין אם יש בני חורין האיך טריף משעבדי יאמר לו הנחתי לך מקום ולא תי' דיתומים קטנים וטרפו מלוקח וכשיגדיל גובה הוא מנכסי יתומים שבח מב"ח ולא מנכסי' שמכרו אבל קרן גובה מנכסי' שמכרו אלא ש"מ דלא ס"ל כן. ואין להקשות לרשב"א איך אפשר לגבות מן לקוחות בעוד ב"ח ביד יתומים קטנים יטענו לקוחת אי שתקת ואם לאו מהדרינ' שטרא ליתומים קטנים ותצטרך להמתין וה"ל כאלו מהודר ולדעתו שם בגמרא לא אמרינן לכי תהדר דה"ל כאלו מהודר דהא רשב"א ס"ל דלא דרך כלל אמרינן להדר השטר ליתומים רק להגבות להם בפרעון חובם ושם מוקמינן הך ברייתא בכה"ג דהלוקח חייב עדיין לאבי יתומים וכ"כ רשב"א להדיא ביתומים קטנים ושגבו בחובת אביהן וא"כ לא זו באין הלקוחת חייבים כלום ליתומים דלא מצי אמרו להטורף אי שתקת וכו' אלא אפילו אי באמת חייבים ג"כ לא מצי אמרו כן דהרי משועבדים הן לטורף מדר"ן כיון שהוא חייב לאבוהן דיתמי ולאו כל כמיניה לפרוע ליתומים כי הם חייבים לו לטורף בדינו דר"ן וכדלעיל סי' פ"ו ובשלמא בגמרא בס"ד שפיר אמרינן דהא מהדר קרקע ליתומים דכיון דיש לו נכסי לא משתעבד מדר"ן משא"כ לפי דקי"ל דנכסי יתומים ה"ל כנשתדף א"כ עדיין חזר הדבר לדר"ן וא"כ א"א לו להדר ליתומים קטנים וא"ש ודוק. ולרשב"א דס"ל בתשובה כמ"ש הב"י לעיל סי' ק"י דביתומים קטנים לא יפרע מהערב וכאן פסק דגובה מלקוחת אף דנכסי בר נש ערבין צ"ל דס"ל דגרע כח לקוחת מערב דשעבוד דמלוה עליו כמ"ש בפ' הנזיקין ע"ש ולדעת מחבר לעיל סי' ק"י צ"ל איפכא ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קי״א, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
