או שהאמין לבעל עסקא וכו' כבר כתבתי לעיל סי' ע"א דמזה מבורר דדעת המחבר אפילו בסתם נאמנות לא מהני מגו וע"ש. ויש לדקדק מה בכך דנתן נאמנות היינו נגד לוה גופיה אבל לא ליורשים וכן מבואר לעיל סי' ע"א סעיף טו"ב דאע"פ דנתן לו נאמנות סתם מ"מ במת הלוה חייב המלוה לישבע ליורשים וטענינן דלמא פרע המלוה וצריך לומר לענין שבועה טענינן אף דהימנו מ"מ דלמא פרע ולכך צריך שבועה אבל להפסיד הממון כיון דאלו היה חי לא היה מצי לטעון אף ליתמי לא טענינן כן כיון דהוא גופיה לא מצי טעין והרי בשבועה איכא מ"ד דאפילו נתן לו נאמנות בפי' מ"מ מחויב לישבע נגד יתומים אבל הממון לא הפקיע ולכך באמת שבועה צריך אבל לא מפסיד הממון:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.