אורים ותומים, תומים · סימן ק״ח, י״ז

אמר לנו אבא וכו' הש"ך בס"ק כ"ח הביא דברי הב"י דנסתפק אי קטנים אמרי כן בבירור אי אמירה דידהו חשיב כהודאה או לא ומדברי הרא"ש דדחיק הא דאמרינן בהודה בחוליו דגובה היכי משכחת ליה הא אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ומוקי דהודה בפני עדים ואמר להם כתבו ומקיימין שטר שלא בפני בע"ד ע"כ ומה דוחק' ולא פי' כפשוטה דהיתומים הודו בב"ד שכך צוה אביהם והודה שחייב ובמעמדם הודו. א"ו דהרא"ש דחיק בגמרא דקאמר בהודה נפרעים מן קטנים ובקטנים אף דהודו שכך הודו אביהם אין בהודאה ממש והדבר מוכרע. אך י"ל ודאי אם הודה בקטנותו שכך הודה אביו לכ"ע לאו כלום הוא רק אם עכשיו גדולים ואמרו כך צוה לנו אבינו בקטנתינו בזו יש לספק אולי נאמנים כאותו שאמרו שראוים להעיד בגודלן מה שראו בעת קטנותן ובפרט מילי דאבוה ונפטור משבועה דהוא רק תקנתא דרבנן ובמילתא דרבנן נאמנים ולכך סתם פה דמועיל אמירה בגדלות. ומדברי בעה"ת בשער י"ד דכתב אם היה קטן במיתת אביו אינו נשבע שלא צוה אבא דאנן סהדי דלא פקיד מידי שהרי קטן הוא משמע הא פקיד ואמר בגדלותו נאמן דאל"כ איך ישבע אף דאמר דפקיד הא לא משגיחין ביה ומה ענין לאנן סהדי אלא ש"מ דמהני הודאתו לחוב לעצמו: