אין קורעין השטר עיין הש"ך שדעתו לפסוק כרמ"ה דהיכי דלא תבעו אביו לא אתרע שובר ועוד כתב אפילו לדעת הר"י בן מגאש היינו בדלא מטו זימנא דיש כאן ג"כ סברא אין אדם פורע ת"ז אבל במטו זימנא ולא תבעו אף ר"י בן מגאש מודה דלא איתרע ונכון הוא משום דכל טעמו של הר"י הוא מה בכך דלא תבעו הוא ה"ל לתובעו החזיר לי שטרי וכמ"ש הרא"ש וקשה דלמא אמר אבד שטרי דהא קי"ל כותבין שובר ומה היה לו לתובעו וכ"כ הבעה"ת אלא ודאי איירי בתוך זמנו וא"כ מי הכריחך לפרוע ת"ז אולי יהיה השטר נמצא בין כך ואידי דע דיש לו שטר היה לו לכופו. אלא ודאי דיש כאן ריעותא אבל אחר זמנו איך יכוף דקי"ל כותבין שובר. גם נראה לדעת ר"י מגאש אם השובר על מקצת שטר לכ"ע לא אתרע השובר דהיכי אפשר בידו לכוף ליתן לו השטר כיון דכל השטר לא נפרע רק מקצתו ואי לכופו לכתוב ע"ג זהו א"י דניחא ליה למלוה כדי לכופו לפורעו כמבואר בגמרא וגם ניחא ליה ללוה שלא לכתוב אגביה כדי שיהיה פוגם שטרו כנודע וא"כ פשיטא דאין כאן ריעותא כלל:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ח, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
