וכגון שלא מת וכו' הקשה הסמ"ע פשיטא ויפה הקשה דמה ס"ד וכי בשביל שפגם שטרו יהיה יד יתומים יותר חזק להוציא. ונראה לפי מש"ל בש"ע סי' פ"ד בפוגם שטרו והוא בת"ז וטען השבע לי צריך לישבע ולפ"ז במת לוה טענינן ליתמי וצריך לישבע דכל שבועת יתומים הוא עיקר הטעם אלו היה לוה קיים היה צריך לישבע. וא"כ אם מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה אין אדם מוריש וכו' וטובא קמ"ל אף דהוא בתוך זמן כיון דהוא פוגם הרי זה מחויב שבועה וזהו כוונת הפוסקים וכגון שלא מת וכו' אבל במת יהיה באיזה אופן שיהיה כיון דיש כאן פוגם הרי זה גורר שבועה ואין אדם מוריש ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ח, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.